המסכים כבייביסיטר נוח וזול לילדים
בואו נודה על האמת: כולנו רוצים קצת שקט מהילדים למרות שילדים זה שמחה.. (ואולי לפעמים השמחה קצת מתישה ומעייפת ?). רובנו חוזרים מיום עבודה מותשים ועייפים בעצמנו ורובנו כאימהות רק מתחילות את יום העבודה השני הכולל הכנת ארוחות, קיפול כביסות, סידור הבית, ניקיון ועוד מיני מטלות. אז למה להפריע לילדים הרגועים השרועים מול המסכים ונהנים ?
אין ספק שהמסכים הפכו בשנים האחרונות לסידור נוח וזול עבור הילדים. רבים מהילדים חוזרים מהמסגרות ומייד מתחברים למסכים: חלקם גולשים באתרי אינטרנט, חלקם מתקשרים עם החברים ברשת החברתית (מהם נפרדו לפני כמה רגעים), אחרים מתיישבים על הספה מול הטלוויזיה או לוקחים לידיהם מכשירים ניידים כמו פלאפון, אייפד, אייפוד ועוד. לאחרונה אני אף שומעת מהורים רבים התייחסויות למסכים לקראת חופשת הקיץ הקרבה (למרות שהם לא מתלהבים), אבל אין ספק שילדיהם יבלו שעות רבות מול המסכים בחופשת הקיץ המתקרבת (ובינינו: זה הרבה יותר זול מקייטנות…). אז איפה הבעיה ?
כבר אמרנו בהקשרים קודמים שלמסכים יתרונות רבים: הם אכן מאפשרים לילדים (וגם למבוגרים) להתעדכן, לקבל מידע, להתבדר וליהנות ולהעביר את הזמן בשעות הפנאי שלהם בבית. המסכים מאפשרים להיות בקשר עם בני משפחה או חברים באופן נוח ופשוט בכל זמן ומכל מקום. זאת ועוד, המסכים באמת מאפשרים לילדים ללמוד תוך כדי משחק מהנה מלמידת אותיות ומספרים בגילאים מוקדמים, דרך תרגול מבחנים בגילאים מאוחרים ולא הזכרנו משחקי חשיבה, יצירה ועוד.
אז למה שלא ניתן למסכים להיות בייביסיטר לילדים ? לכך יש כמה תשובות שכדאי לחשוב עליהן בפעם הבאה שתיכנסו הביתה ותשמעו את השקט התעשייתי. ראשית, רובנו לא באמת רוצים שהמסכים יחליפו את מקומנו או יבואו על חשבון פעילויות אחרות בבית ובין בני המשפחה. כלומר, עלינו להציב גבולות סביב זמני צריכת המסכים, אופי התכנים ומידת התאמתם לילדים. שנית, רוב הילדים מעדיפים לעסוק במסכים בפעילויות פחות מלמדות וחיוביות ולכן יש סכנה שהם חשופים לתכנים בעייתים או מתקשרים עם אנשים זרים ולכן עלינו להיות מודעים למה הם באמת עושים. שלישית, צריכת המסכים גוררת פסיביות של הילדים הבוהים בהם ללא מעש, חלקם אף אוכלים בזמן הצפייה (זה דיון חשוב לפעם אחרת..) ובעיקר מתבודדים מבני המשפחה ו\או החברים מסביבם.
אז האם אנחנו באמת מעוניינים שככה ייראו ילדינו? האם באמת השקט הזה שווה את הסערה שאחריו? כלומר, עלינו להבין שמה שניתן בזול (אגב, מחיר ההתחברות ורכישת המכשירים אינם זולים..) בסופו של דבר יעלה לנו ביוקר! שהרי חינוך הילדים וטובתם חשובה מאוד לכולנו ואנחנו לא באמת מעוניינים שמישהו אחר יהיה אחראי על חינוכם, על תפיסתם ועל התנהגותם וכן לא נרצה שמישהו אחר יבלה איתם את זמנם החופשי באופן קבוע ועקבי. מכאן, עלינו להגדיר גבולות סביב צריכת המסכים ולמצוא את המתכון הנכון לחלוקת הזמנים והפעילויות המשלבת שימוש יעיל וחיובי במסכים לצד פעילויות חלופיות וזמנים משפחתיים משותפים ללא מסכים. אז תנסו את זה בבית !
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
