במי לבחור? בחירות ותרבות הדיבור
לאחרונה עברנו תקופת בחירות קשה שהציפה מחלוקות ופערים בחברה הישראלית. התקשורת עסקה רבות במתמודדים, במפלגות, בדעות ובעמדות של נבחרי ציבור והציבור עצמו. תוכניות רבות בטלוויזיה הביאו מתמודדים לצד מומחים במטרה להעלות על סדר היום שאלות המטרידות את החברה הישראלית ולקבל את התשובות מצד גורמים פוליטיים ומקצועיים שונים.
מטרת השיח מבורכת ורצויה ומהווה דרך לגיטימית ודמוקרטית להציג לציבור את נבחריו ואת האידיאולוגיה המנחה אותם לשם גיבוש עמדה ובחירת המועמד המועדף בעיניהם.
מערכת בחירות היא הזדמנות פז ללמד את ילדינו מה משמעות התהליך הדמוקרטי; איך בוחרים במועמד לראשות הממשלה? מה זה ימין ושמאל? מהי קואליציה ומהי אופוזיציה? ילדים בגילאים שונים לומדים שיעורי אזרחות ואמורים לגדול ולהיות אזרחים טובים למדינה ולחברה. צפייה בתוכניות אקטואליה וחדשות מאפשרת במה וטריגר לשיחה ולתווך הורי סביב הצפייה. הורים יכולים לעשות שימוש בתכנים הנצפים לשם העברת אידיאולוגיה או את תפיסת עולמם ואילו הילדים מוזמנים לשאול שאלות ולהבין דברים שלרוב פחות חשופים בפניהם בשגרה.
הבעיה היא באופן תפקוד התקשורת במערכת הבחירות ובאידאולוגיה המושתתת בבסיס הייצוג ועלולה להשפיע לרעה על הצופים ובעיקר הצעירים שבהם. לנו כמבוגרים ידוע כי התקשורת מונעת מאינטרסים פוליטיים וכלכליים המשפיעים על אופן בחירת התכנים, אופן הייצוג והמסר. התקשורת לרוב מעדיפה לייצג דמויות שנויות במחלוקת או ליצור עימותים בין מתמודדים המייצגים את שני צידי המפה הפוליטית כדי לעורר עניין וליצור דרמה. התקשורת אוהבת לעורר פרובוקציות ולעשות כותרות כדי שיותר צופים יישארו מרותקים למסך, בפרט שיש להם לא מעט אופציות נוספות בערוצים אחרים ומחוץ למרקע הטלוויזיוני. לצערנו מערכת הבחירות הנוכחית הציגה אירועים באופן מוקצן וציני, שמה ללעג דמויות מרכזיות מהפוליטיקה הישראלית (גם מעבר לתוכניות סאטירה כמו ארץ נהדרת ומצב האומה). רוב הדיונים היו מלווים בשפה נמוכה ואף בגידופי לשון בין המתמודדים, אפילו עד לגירוש אורחים מהאולפן במקרים קיצוניים.
ידוע כי ילדים נוטים לחקות את המבוגרים בהנחה שהם מהווים מודלים עבורם. במצב זה ילדינו עדים לקללות, העלבות והשפלות בטלוויזיה וכך לומדים התנהגויות שליליות מבוגרים וחוסר תרבות דיבור, זאת במקום ללמדם כיצד נותנים כבוד וסובלנות לדעות השונות משלנו. אז מה עושים? ראשית, אין סיבה לחשוף ילדים צעירים למערכת הבחירות. הם קטנים מדי בשביל להבין את המורכבות ועדיין לא מצביעים לכנסת. לגבי ילדים בוגרים יותר, התמונה מורכבת. חלקם נחשפים בעצמם לתכנים ללא ידיעה ו/או נוכחות ההורים, חלקם שומעים על אירועים קיצוניים בבית הספר ולכן לא ניתן למנוע מהם את החשיפה. במקרים אלה, חשוב לשוחח עם הילדים על המצבים הקיצוניים ולהציגם כחריגים. כדאי להדגיש שגם מבוגרים יכולים לטעות או להתנהג בצורה לא מקובלת ולכן עליהם להבין את חשיבות הדיבור והכבוד ההדדי. יש להסביר להם שהבסיס להבנה ולהסכמה הוא הקשבה הדדית שתוביל למצב רצוי לשני הצדדים, אך לעיתים יש אנשים המתבצרים בעמדתם ומתקשים לראות את הצד השני של המתרס וחבל. חשוב שנדע להביע את דעתנו ללא פגיעה בעמדת האחר. מצב זה עלול להוביל ליצירת רגשות שליליים ולהתנגדות הצד השני בשל אופן הדיבור ולא הדברים עצמם. חשוב להדגיש שטוב לגבש עמדה ולהלחם עליה, אך תוך שמירה על תרבות הוויכוח. עלינו לבחור בתרבות הדיבור, כי לא משנה מה נרצה להגיד, אלא חשוב איך נדבר כדי שהצד השני יהיה פתוח להקשיב. בהצלחה!
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת תקשורת המתמחה ביחסים סביב המסכים. במסגרת זו היא מעבירה הרצאות וסדנאות להורים וצוות חינוך במטרה להתנהל באופן מיטבי במציאות התקשורתית כיום. במסגרת זו שלי מעבירה הרצאות וסדנאות להורים, למתבגרים ולאנשי מקצוע במטרה לשפר את היחסים ולהתנהל באופן מיטבי סביב המסכים.
