גם לאחר עשור – אלמנות ממשיכות לקיים קשר רגשי עם בן הזוג שנפטר, גם אם הן נישאו מחדש
נשים שהתאלמנו בגיל צעיר ונישאו מחדש ממשיכות לנהל קשר רגשי עם בן הזוג שמת במקביל לבן הזוג החדש, כך עולה ממחקר חדש שנערך במרכז הבינלאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי באוניברסיטת חיפה, "האבל משתנה, אבל אינו מסיים את מערכת היחסים עם הנפטר. גם בן הזוג הנפטר וגם בן הזוג הנוכחי הינם חשובים ומהווים חלק פעיל בחייה הרגשיים של האלמנה. במיוחד על רקע יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל חשוב להבין שהשכול והאבל מובילים לשינויים במערכת היחסים עם הנפטר, אבל לא מסיימים את מערכת היחסים הללו. איזון ההיקשרות בין החיים למתים הוא חלק נורמלי מהחיים שלאחר אובדן", אמרו החוקרים.
המחקר הנוכחי מבוסס על מחקר שהתקיים לפני כעשור במרכז הבינלאומי לחקר אובדן, שכול וחוסן נפשי באוניברסיטת חיפה, בו השתתפו כ-90 אלמנות צעירות – כאלה ששכלו את יקיריהן במלחמות ישראל וכאלה שלא. כעת, עשר שנים אחרי חזרה תלמידת המחקר עדי סלם ל-15 נשים שהשתתפו במחקר, 6 מהן אלמנות צה"ל. המחקר הוגש לצורך קבלת תואר מוסמך בפסיכולוגיה, ונערך בשיתוף עם ובהנחייתם של פרופ׳ שמשון רובין, ראש המרכז וד״ר אפרי בר-נדב. יותר משני שליש מהאלמנות נישאו מחדש, עובדה שאפשרה להשוות בין מערכת היחסים עם הנפטר ובין מערכת היחסים עם בן הזוג הנוכחי. ל-8 מהנשים היו ילדים מהנפטר ול-11 מהנשים היו ילדים מבן זוגם הנוכחי.
הממצא המרכזי היה שהאלמנות, גם אלה שנישאו מחדש, המשיכו לקיים מערכת יחסים עם בן הזוג שנפטר – מערכת יחסים שהייתה לא פחות אינטנסיבית מזו שקיימו עם בן הזוג החדש. עוד מצאו החוקרים כי מערכת היחסים עם בן הזוג הנפטר הוחזקה בלבבותיהן של בנות הזוג השכולות כקרובה יותר, חיובית יותר וקונפליקטואלית פחות.
במחקר נמצא שעל פי השערת המודל הדו-מסלולי לאובדן ושכול של פרופ׳ שמשון רובין, ככל שחלף הזמן ניתן היה לראות שיפור בהסתגלותן, הקלת עוצמת האובדן והפחתה בהתעסקות אינטנסיבית באובדן לאורך הזמן. יחד עם זאת, הרגשת קרבה והרגשות החיוביים כלפי הנפטר לא השתנו ונשארו בעוצמה גבוהה. "ניתוח תהליך האבל הצביע על ירידה משמעותית לאורך זמן בהלם הטראומטי ובהתעסקות יתר עם אזכורים קונקרטיים של הנפטר, כמו למשל עם דמיון לאנשים שהזכירו אותו ואת מראהו", ציינו החוקרים.
ממצא חשוב נוסף שנמצא היה שהתפקוד – חיובי או שלילי – בנקודת זמן מוקדמת של האובדן לא מנבא את התפקוד בעתיד, כלומר, העובדה שאלמנות מתפקדות בצורה חיובית בזמן מוקדם לא אומרת בהכרח שהן יתפקדו טוב יותר בהמשך ולהפך, אלמנות שתפקדו בתחילה בצורה לא טובה לא בהכרח יתפקדו בצורה לא טובה בהמשך. "אפשר היה לצפות שהתפקוד בנקודת זמן מוקדמת ינבא תפקוד בנקודת זמן עתידית, אבל לא כך הוא. התברר שכל אלמנה התמודדה עם האבל והאובדן בצורה שונה ובדפוסי זמן שונים", אמרו החוקרים.
"ממצאי המחקר שבים ולמדים אותנו שהאבל והזיכרון הם חלק מהותי מהתמודדות עם האובדן. הקשר שממשיך להתקיים עם הנפטר הוא נורמאלי ואף מסייע להתמודדות ולאפשרות להמשיך במהלך החיים", סיכמו החוקרים.
