כושר גופני ומניעת טרשת עורקים

מחקר חדש מצא: בעלי “כושר גופני מולד” בסכנה נמוכה יותר לפתח טרשת העורקים

אם אתם כבר מתחילים להקפיד על תזונה בריאה ופעילות גופנית, כדאי שתדעו על יתרון נוסף שיש למהלך הזה. מחקר חדש מגלה כי בעלי “כושר גופני מולד” העוסקים בפעילות גופנית, נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח טרשת עורקים מאחרים. עבור אלו שאינם נהנים מההטבה המולדת: הנה עוד חיזוק להחלטה שקיבלתם…

פעילות גופנית עשויה לעכב את התפתחות טרשת העורקים, כך על פי מחקר שהוביל פרופ’ מיכאל אבירם, מנהל המעבדה לחקר ליפידים וטרשת העורקים במרכז הרפואי רמב”ם ובפקולטה לרפואה ע”ש רפפורט של הטכניון בחיפה ושהתפרסם לאחרונה בכתב העת Journal of Nutritional Biochemistry.

טרשת העורקים, הנגרמת מהיצרות של כלי דם המובילים דם ללב או למח, כתוצאה מצבירת כולסטרול וכולסטרול מחומצן בדפנות העורקים, גורמת למחלות לב וכלי דם שביטוין בהתקף לב או שבץ מוחין. המחקר החדש מראה כי פעילות גופנית, המשפרת את חילוף החומרים של החמצן והאנרגיה בגוף, מאטה את התפתחותה של טרשת העורקים. השפעה זו רבה במיוחד בקרב מי שהכושר הגופני המולד שלו גבוה.

מידת הפעילות הגופנית תלויה בשני מרכיבים: המרכיב החיצוני, המוכר יותר, שהוא תגובה הנרכשת כתוצאה מתנועה וממאמץ (עלייה בכושר הגופני) , והמרכיב הפנימי הגנטי, הפעיל גם במצב של חוסר פעילות גופנית (מצב סדנטרי).

הניסוי הנוכחי בוצע באמצעות הכלאת חולדות משתי קבוצות למשך שבעה דורות. הקבוצות נבדלו ביניהן ביכולת הריצה על גבי סרט נע, וכדי להגדיל פער זה להפרש מובהק הוכלאו החולדות חסרות הכושר הגופני עם זכרים חסרי כושר גופני, והחולדות בעלות כושר גופני גבוה עם זכרים בעלי כושר גופני גבוה. בסופו של דבר, קבוצת החולדות בעלות כושר גופני גבוה (high capacity runners) בהשוואה לקבוצה בעלת כושר נמוך (low capacity runners) התאפיינה בריצה על גבי הליכון (TRADE MILL) למרחק פי עשרה יותר (בעלי הכושר הנמוך התמוטטו לאחר ריצה על ההליכון לאורך 200 מטר לעומת 2,000 מטר בבעלי הכושר הגבוה).

במחקר נבדקו גורמי סיכון עיקריים המובילים להתפתחות טרשת העורקים והכוללים: עקה חימצונית, צבירת כולסטרול וצבירת טריגליצרידים בתאי דופן העורק. תוך שימוש בתאי מאקרופאגים, המייצגים את תאי דופן העורק, הראו החוקרים כי בחולדות בעלות הכושר הגופני הגבוה, לעומת בעלות הכושר הגופני הנמוך, נמצאה ירידה משמעותית ברמת חימצון התאים (25%), בצבירת טריגליצרידים בתאים (44%) ובקליטת כולסטרול לתוך תאי דופן העורק (37%). מכאן עולה כי השיפור שחל בתאי דופן העורק המאקרופגים של חולדות מהקבוצה בעלת הכושר הגבוה לעומת זו חסרת הכושר, משמעותי ביותר, ופירושו של דבר שבחולדות אלו ( HCR לעומת LCR) יש ירידה משמעותית בסיכון שלהן להתפתחות טרשת עורקים.

הזנת שני סוגי החולדות במיץ רימונים המכיל נוגדי חימצון (אנטיאוקסידנטים) פעילים ביותר מסוג פוליפנולים הייחודיים לפרי הרימון, תרמה לעיכוב משמעותי בגורמי הסיכון לטרשת העורקים בחולדות בעלות הכושר הגופני העדיף HCR (ב-40%) ואף יותר מכך – בחולדות בעלות הכושר הנמוך -LCR (ב – 80%).

בהשלכה לבני אדם, אומר פרופ’ אבירם, ניתן להסיק כי לפעילות גופנית מובנית (גנטית) יש חשיבות רבה בעיכוב טרשת העורקים ובמניעת תוצאותיה. במצבים של חסר בכושר גופני מובנה נדרשות התערבויות נוספות באורח החיים – כהורדת משקל ושיפור התזונה (כפי שקיים בפירמידה הים – תיכונית).