מחקר חדש קובע: פעילות גופנית מסייעת להורדת חרדה בגיל השלישי
פעילות גופנית מסייעת להורדת חרדה בגיל השלישי, כך עולה ממחקר חדש שנערך באוניברסיטת חיפה ובחן את ההשפעה של פעילות גופנית על עכברים בגיל הזקנה. "תוצאות המחקר הראו שהפעילות הגופנית העלתה פעילויות הקשורות בביטחון עצמי", אמר פרופ' אלי כרמלי, מהחוג לפיזיותרפיה, אוניברסיטת חיפה, שהוביל את המחקר.
ידוע כי אנשים זקנים נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלות כרוניות באיברים ומערכות שונות כמו הלב, הנשימה, מערכת העצבים ומערכת שלד-שריר. חוקרים רבים מצביעים כיצד פעילות גופנית מתונה יכולה לסייע במניעה ובהתמודדות עם תחלואה תלויית-גיל. במחקר הנוכחי ביקשו פרופ' אלי כרמלי יחד עם ד"ר עינת קודש מהחוג לפיזיותרפיה באוניברסיטת חיפה לבדוק האם לפעילות גופנית השפעה על רמת החרדה בקרב עכברים זקנים.
במחקר השתתפו שתי קבוצות של עכברים בני 17 חודשים – שווי ערך לאנשים בני 80. העכברים בשתי הקבוצות עברו אירוע שהכניס אותם לחרדה ("מבחן השדה הפתוח" open field test). יום לאחר מכן, קבוצה הניסוי החלה בפעילות גופנית קבועה (ריצה על מסילה) למשך 3 חודשים, ואילו קבוצת הביקורת נחשפה לתנאים דומים (מקום, רעש וכו') אך ללא הריצה . בתום שלושה חודשים, הוכנסו שוב העכברים ל"שדה הפתוח" ואז באמצעות ניטור של מצלמות ותוכנת מחשב היה ניתן לראות דפוסי התנהגות פסיכומוטוריים הקשורים לתנועה במרחב הפתוח, ויכולים להצביע על רמות חרדה, סקרנות, בטחון עצמי של האורגניזם הנחקר (העכבר הזקן).
מהממצאים עולה כי העכברים בקבוצת הניסוי, לאחר 3 חודשים של פעילות גופנית היו ניידים יותר ב"שדה הפתוח" לעומת קבוצת הביקורת שלא עשתה פעילות גופנית. "תנועה חופשית בשדה הפתוח בהחלט יכולה להצביע על כך שהעכברים הללו היו סקרנים יותר ובעלי בטחון עצמי רב יותר", ציינו החוקרים. לדבריהם, היתרון הגדול בפעילות גופנית כמפחית חרדה נעוץ בכך שמדובר בפעילות לא פולשנית, שאינה מצריכה התערבות כימית (תרופות, זריקות) או טיפול רפואי מיוחד.
הסבר אפשרי לממצאים עליו מצביאים החוקרים הוא שהפעילות הגופנית יצרה פעילות מוחית של יצירת קשרים עצביים חדשים (סינפסות), ואו כתוצאה של ביטוי רב יותר של חומרים כימיים שמסייעים להוריד את רמת החרדה. פרופ' אלי כרמלי מוסיף כי "יתכן שהפעילות הגופנית שיפרה את רמת הכושר הגופני וזה תרם לשיפור הביטחון העצמי של העכברים הזקנים".
