גילוי חדש בדרך לטיפול באלצהיימר

גילוי חדש בדרך לטיפול באלצהיימר : חוקרים גילו מנגנון מולקולרי שמשפיע על הגמישות המוחית, ועשוי לשמש כאתר-מטרה לתרופות עתידיות

בדרך לטיפול באלצהיימר : חוקרים גילו מנגנון שמשפיע על הגמישות המוחית, שיאפשר טיפול תרופתי במחלה 

רונלד רייגן וצ'רלטון הסטון- חלו במחלת האלצהיימר. מקור:ויקיפדיה. צילום:הבית הלבן. באדיבות ספריית הבית הלבן וספריית רייגן.
רונלד רייגן וצ’רלטון הסטון- חלו במחלת האלצהיימר. מקור:ויקיפדיה. צילום:הבית הלבן. באדיבות ספריית הבית הלבן וספריית רייגן.

מחלת האלצהיימר מתאפיינת בהרס הדרגתי של תאי העצב במוח, המביא לירידה בגמישות המוחית – בעיקר באזורי ההיפוקמפוס וקליפת המוח, האחראים על הלמידה, הזיכרון והחשיבה. מדענים סבורים כיום כי שימור ושיקום הגמישות המוחית (המוגדרת כיכולתו של המוח להתארגן מחדש בעקבות גירויים חיצוניים ופנימיים, ולהשתנות בהתאם לצרכים הקוגניטיביים) עשויים להוות מפתח לטיפולים חדשניים באלצהיימר ובמחלות אחרות של המוח.

פרופ’ אילנה גוזס מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב נמנית על החוקרים המובילים בעולם בכל הנוגע להגנה על המוח מפני מחלות ניווניות. בשנים האחרונות מתמקדים מחקריה בחומר הקרוי NAP – מקטע קצר מחלבון ארוך בשם ADNP, שהתגלה במעבדתה. פרופ’ גוזס אף מובילה פיתוח של תרופה חדשנית בשם Davunetide, המבוססת על NAP, שכבר הוכיחה את יעילותה בחולים עם פגיעה קוגניטיבית קלה המקדימה את מחלת האלצהיימר.

במחקרם האחרון גילו פרופ’ גוזס וקבוצתה מנגנון ספציפי בתאי העצב במוח, שנפגע אצל חולי אלצהיימר, אך מגיב באופן חיובי ל-NAP. החוקרים מאמינים כי התגלית עשויה לקדם את פיתוחן של תרופות יעילות וחדשניות, שיתמקדו באתר-המטרה החדש.

פרופ’ גוזס היא מופקדת הקתדרה על שם לילי ואברהם גילדור לחקר גורמי גידול, ראש מכון אדמס לחקר המוח בפקולטה לרפואה על שם סאקלר, וחברת סגל בבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב. לצדה השתתפו במחקר ד”ר סער עוז, אוקסנה קפיטנסקי, ינינה איבשקו-פחימה, אנה מלישקביץ’, ד”ר אליעזר גלעדי, ד”ר ליאוניד מיטלמן, ד”ר יואל הירש, ד”ר רינה רוזין-ארברספלד ותלמידיהם, כולם מאוניברסיטת תל אביב.

המחקר התפרסם בספטמבר 2014 בכתב העת היוקרתי Molecular Psychiatry המשתייך לקבוצת Nature.

NAP מונע קריסת תאי עצב ומגביר את הקישוריות במוח

“בתאי העצב במוח יש צינוריות הולכה הקרויות מיקרוטובולי, שמעבירות חומרים מקצה אל קצה בתוך התא הארוך, וגם משמשות עבורו כשלד מבני – ממש כמו אדנים במסילת ברזל שמחזיקים את פסי הרכבת,” מסבירה פרופ’ גוזס. “אצל אנשים החולים באלצהיימר הצינוריות האלה מתפרקות, ובעקבותיהן קורס התא כולו. בעבר כבר גילינו ש-NAP מייצב את הצינוריות, ובכך שומר על שלמותם של תאי העצב.”

הגילוי האחרון במעבדתה של פרופ’ גוזס שופך אור על מנגנון הפעולה של ה-NAP בתאי העצב במוח. בסדרת ניסויים שהתבססו על טכניקות של הנדסה גנטית, מצאו החוקרים

כי ה-NAP, וגם חלבון האם שלו ADNP, מתקשרים לקבוצת חלבונים המצויים בקצה הצומח של צינורית ההולכה. חלבונים אלה, המבקרים את תהליך ההתארכות של הצינורית, אחראים ליצירת נקודות הקישור בין תא העצב לבין תאי עצב אחרים. או במילים אחרות: הם ממלאים תפקיד משמעותי בקישוריות העצבית – שנפגעת קשות אצל חולי אלצהיימר.

“עד עכשיו ידענו ש-NAP מגן על תאי העצב באמצעות שמירה על צינוריות ההולכה, אך לא היכרנו את המנגנון המדויק; בניסוי האחרון מצאנו את אתר–המטרה הספציפי, המנגנון המולקולרי שעליו פועל ה-NAP,” אומרת פרופ’ גוזס. “במסגרת הניסוי גידלנו תאי עצב בתרבית והשקטנו את חלבוני הקצה של הצינוריות, וראינו שבלעדיהם NAP אינו מצליח להגן על התא מפני קריסה. בהמשך גילינו שבנוכחות החלבונים, NAP אף מגביר את הקישוריות בין תאי העצב במוח, ומשפר בכך את הגמישות המוחית. אנחנו מאמינים שזהו בסיס מדעי מבטיח לפיתוח תרופות חדשניות למחלת האלצהיימר, ואף למחלות אחרות של המוח, כמו דמנציה שאינה קשורה למחלת אלצהיימר וסכיזופרניה.”