גילוי צמחי מרפא של התנ”ך

מדענים פירסמו את אינדקס צמחי המרפא של התנ”ך שהורכב מחדש מ-42 מינים המוגדרים כ”פסיפס צמחי רפואה של התנך”

צמחי מרפא – צמחים שנמצאו במחקר או במסורת כיעילים למניעה וריפוי בעיות ומחלות בגוף, מצויים כיום בחזית המחקר והפיתוח הרפואי ומשמשים אנשים רבים לטיפול. צמחי המרפא הינם גורם משמעותי כיום בסל הטיפולים במחלות ובעיות, למרות היצע התרופות הסינתטיות הרב הקיים בשוק. במחקר חדש הרכיבו מדענים מחדש את אינדקס צמחי המרפא של התנ”ך ומצאו 42 מינים שהגידו כ”צמחי רפואה של התנ”ך”. “כל 42 מיני הצמחים המרכיבים את המגוון נמצאים בשימוש רפואי כלשהו ברחבי המזרח התיכון, מימי התנ”ך ברצף היסטורי כולל את ימינו אנו”, ציין פרופ’ אמוץ דפני מהמכון לאבולוציה באוניברסיטה, שהיה בין מרכבי הפסיפס לצד ד”ר ברברה בק מהמכון לשפות ולתרבויות של הים התיכון והמזרח הקרוב מהמועצה הלאומית הספרדית למחקר.

תבלינים, צמחים, אבקות, תוספים טבעיים וצמחי מרפא. צילום: מערכת פורטל הדוקטור- בריאות ורפואה.
צמחי מרפא. צילום: מערכת פורטל הדוקטור- בריאות ורפואה.

מחקרים שונים עסקו ברשימת הצמחים שמופיעים במקרא וקיים דיון נרחב בין מדענים באשר לזיהוי של מיני הצמחים. המחלוקת המרכזית הינה בשל תרגום לקוי של הטקסט העברי, ביצוע מחקרים שנעשו ע”י חוקרים ללא רקע בוטני , והתעלמות מהטבע הארץ ישראלי וממדענים ישראליים. במחקרם זה ביקשו המדענים ליצור אינדקס חדש ובו צמחי המרפא שנעשה בהם שימוש עוד בתקופות קדומות.

צמחי מרפא הם הגדרה כוללנית לצמחים המשתייכים למשפחות בוטניות המשויכים למינים בוטניים מגוונים אשר נמצא בהם ערך מרפא, מסייע או מועיל למניעה של בעיות ומחלות בגוף של בעלי חיים או בני אדם בין אם דרך ערך שמקורו במחקרים מדעיים מודרניים ואם מתוך מסורת של שימוש באותם צמחים למטרות מניעה ומרפא אצל קבוצות אתניות. צימחי מרפא מופיעים בדמות כמוסות, כדורים, טינקטורות, תה, חליטות אבקות, תמציות תקניות, משחות, אבקות יבשות, תכשירים וחלקי צמחים וכולל בהגדרה הרחבה של “צמחי מרפא” גם שימוש בחומרים שמקורים בבעלי חיים, אצות ופטריות.  שימוש בצמחים למטרות מניעה וטיפול רפואי כמו צמחי מרפא להורדת לחץ דם, צמחים מרגיעים, צמחי מרפא לטיפול בפוריות או אין אונות, מוכר בכינוי הרבליזם – מהמילה הרב Herb בלעז שמשמעותה צמח מרפא, תופס מקום במחקר והפיתוח הרפואי המודרני ובשימוש ברפואה המסורתית העממית. תחום הריפוי של צמחי מרפא נלמד בישראל לדוגמה במסגרת לימודי רוקחות או ניתן למטופלים המעוניינים בכך במסגרת טיפולי רפואה משלימה הניתנים במרפאות קופות החולים ובבתי חולים ממשלתיים.

הללו שימשו ברפואה העממית במגוון תחומים ובהם צמחי מרפא להורדת כולסטרול, תערובות של צמחים להורדת סוכר, שימוש בתערובות צמחי מרפא לשיפור התפקוד המיני וטיפול בבעיות של פוריות, וכמו כן נעשה שימוש רב בעבר ובהווה על ידי קבוצות אוכלוסיה גדלות והולכות בצמחי מרפא לדיכאון, הרגעה, ולהפרעות של מצב רוח כמו חרדה ולחץ נפשי וכן שימושים אחרים נפוצים של צמחי מרפא לירידה במשקל, כנגד שיעול, כנגד תסמיני שפעת והתקררות ופונים לצמחי מרפא בתצורות שונות לטיפול בבעיות עור. נוסף לכך, רבים פנו בעבר ופונים כיום לרפואה הצמחית לסיוע במחלות קשות כמו טיפול בבעיות בכבד או בכליות בעזרת הרבליזם ויש אף הפונים כטיפול משלים או אלטרנטיבי לשימוש בצמחי מרפא לסרטן.

במחקר הנוכחי ביקשו המדענים, להרכיב מחדש את רשימת צמחי הרפואה בתקופת התנ”ך. ראשית הרכבת הרשימה התבססה על ספרו של פרופסור זוהר עמר “צמחי המקרא” המהווה את המקור העדכני ביותר בנושא עבור המדענים. בשלב השני בדקו המדענים מחדש את הגדרות הצמחים ושימושיהם הרפואיים באשור ובמצריים. “ההנחה המקובלת היא שצמח או מוצרים המופקים ממנו כמו תבלין או קטורת שהיו בתקופת המקרא באזורי מצרים ומסופוטמיה ידועים גם כצמחי רפואה, היו גם בשימוש זהה גם בארץ ישראל”, הסביר פרופ’ דפני.

בשלב השלישי המדענים בחנו נתונים אתנובוטניים וארכאובוטניים שנעשו בארץ על ידי מדענים שונים, בתקופות המקבילות או קדומות לתנ’ך, כעדות מחזקת לשימושים רפואיים באותם מיני צמחים כצמחי מרפא. דוגמאות בולטות לכך: שאריות כימיות של קינמון זוהו בכדי יין מדור ומכברי. לפי עדויות ממצריים העתיקה תוספת קינמון ליין נעשתה למטרות רפואיות וגם לשימור שלו למטרות רפואיות.

בסיום מחקרם יצרו המדענים את אינדקס צמחי המרפא ובו צימחי המרפא הנפוצים של תקופת התנ”ך:

את הרשימה פותחים 4 צמחים אשר מוזכרים באופן מפורש בתנ”ך בהקשרים רפואיים: תאנה, אזוב, צורי (גלעד) ודודא רפואי מספר במדבר: ” וְלָקַח אֵזוֹב וְטָבַל בַּמַּיִם, אִישׁ טָהוֹר, וְהִזָּה עַל-הָאֹהֶל וְעַל-כָּל-הַכֵּלִים, וְעַל-הַנְּפָשׁוֹת אֲשֶׁר הָיוּ-שָׁם; וְעַל-הַנֹּגֵעַ, בַּעֶצֶם אוֹ בֶחָלָל, אוֹ בַמֵּת, אוֹ בַקָּבֶר.

קבוצה נוספת של צמחי מרפא שהרכיבו המדענים כוללת 25 מינים של צמחים אשר מוזכרים בתנ”ך לא בהקשר רפואי, אבל ידוע ששימשו צמחי מרפא באשור ובמצריים כמו: קינמום, קצח, רימון, בצל, לענה, לבונה ,הדס וצלף. “גרגרי אבקה של הדס נמצאו בחפירות במגידו הן במכתש כתישה והן בצואה מאובנת של אדם ומאחר ועיקר שימושו של הצמח הוא לרפואה, יש בממצאים אלו עדות עקיפה לשימוש רפואי”, אמר פרופ’ דפני.

המדענים מציינים גם מינים של צמחי מרפא שלא הוזכרו בתנ”ך אבל מוגדרים כצמחי מרפא בתלמוד במסופוטמיה ובמצרים: קורטם הצבעים (חריע) פלפל שחור, שחליים תרבותיים, אלוי וכפר לבן (“חינה”) .

שבעה מיני צמחים שאינם מוזכרים בתנ”ך אך נחשבים כצמחי רפואה בתלמוד בממצאים ארכאובוטניים או במצרים או במסופוטמיה הקדומה הינם צמחי המרפא : חרוב, שומר פשוט, בן-חרדל מצוי (ארוגולה), שומשום, גרגרנית יוונית (חילבה), ער אציל (עלי דפנה), אלת המסטיק, .

הפרופסור דפני מסכם כי “חוקרים קודמים הציעו לא פחות מ55 ועד 176 מיני צמחים כ’צמחי מרפא תנ”כיים’. חלקם היו ידועים כצמחי רפואה באזור כמו: הרדוף הנחלים או כלנית מצויה, אבל אין להם למעשה שום אזכור, לא בתנ”ך, לא בתלמוד ולא בטקסטים מצריים או אשוריים. לגבי אחרים כמו המרווה, סרפד או נורית, לא מצאנו שום עדות לכך שהשתמשו בהם לצרכי רפואה או שהם נסחרו אי פעם בארץ. ולעומת זאת, כל מיני הצמחים שנכללו ברשימה החדשה היו בשימוש רפואי מאז ימי התנ’ך באזורנו והם משמשים לצרכי רפואה עד היום. כל הצמחים האלו ,בלי יוצא מהכלל, נחקרו לאחרונה אודות תכונותיהם הרפואיות , מנגנוני פעולתם ותכולתם הכימית”,.