הזיכרון האנושי

 

הזיכרון האנושי ?

פרק מתוך הספר “להבין את המוח” מאת: ד”ר ארתור ס’ בארד וד”ר מיטשל ג’ בארד . הוצאת אופוס, 2006.

חלק 1 מתוך פרק 14- ארכיון המוח.

שלא כמו היוונים והמצרים הקדמונים, שחשבו שהלב הוא מקום מושבה של האינטליגנציה, היום ידוע לכול שהחשיבה מתרחשת במוח. עם זאת, רוב האנשים אינם יודעים איך המוח שולט על החשיבה. הם רואים את כל המוח כמעין ספוג שסופג מידע, או מחשב ששומר נתונים על הדיסק, אך אולי כבר הבנתם בשלב זה בספר, שמדובר בתפישׂות מוטעות.

אנחנו יודעים שלהרבה מן האזורים במוח אין קשר לפונקציות המורכבות של חשיבה, למידה וזיכרון. עם זאת, עד היום לא זיהינו אזור מיוחד במוח שבו מתרחשים תהליכים אלה. קליפת המוח היא ללא ספק האזור שקשור במידה הרבה ביותר לתהליכים אלה. האונה המצחית ממלאת תפקיד חשוב, וכמוה גם תת-מבנים נוספים באזורים אחרים במוח, כמו ההיפוקמפוס והאמיגדלה. פרק זה מנסה לבחון כיצד משתלב הזיכרון בתמונה.

אני זוכר…

מהו זיכרון? במונחים כלליים, זיכרונות הם פיסות מידע שנכנסו לתודעה שלנו, נאגרו במוח ואפשר לשלוף אותן. זיכרונות יכולים להיות דימויים חזותיים (צילומים או טקסט), ריחות, טעמים ותחושות. הם משליטים סדר בחיינו ומאפשרים לנו לזהות אנשים ולתקשר איתם.

איך נראה הזיכרון מבחינה אנטומית? התשובה אינה ידועה. ייתכן שהזיכרונות הם מעין מעגלים או סדרה של קשרים בין תאי עצב. כאשר אדם לומד דבר חדש, המוח יוצר מעגלים חדשים שבדרך כלשהי נשארים פעילים, כך שאפשר אחר-כך לשלוף מידע זה. דרוש מספר גדול של קשרים נוירוניים בכל רחבי המוח כדי ליצור פיסת זיכרון אחת. המעגלים שאינם בשימוש נפרמים בהדרגה, והמידע אובד. כך אנחנו שוכחים.

כמו שלמדתם בפרקים קודמים, תהליכים רבים במוח מתרחשים באופן אוטומטי, ותהליכים אחרים דורשים התערבות מודעת. ייתכן שהזיכרון עובד בשתי הצורות. כאשר אנחנו מנסים להיזכר במשהו – כמו תאריך יום הולדת של מישהו או מה אכלנו לארוחת הבוקר – ואנחנו מודעים לכך שאנחנו מנסים להיזכר, המוח משתמש ב”זיכרון מפורש”.

הזיכרון הלא-מודע נקרא “זיכרון מרומז”. דוגמה לזיכרון מרומז היא נהיגה במכונית. אנחנו מסובבים את המפתח ומבצעים את כל הפעולות שכרוכות בנהיגה בלי לחשוב על פעולותינו. אנחנו מצייתים לחוקי התנועה (נוסעים בצד ימין, מאותתים לפני פנייה, עוצרים ברמזור אדום) מבלי שיהיה עלינו להיזכר בהם באופן מודע.

 

מסרים נסתרים

אנשים שמנסים לשלוח מסרים תת-ספיים, כמו אנשי פרסום למשל, מנצלים את הזיכרון המרומז שלנו. מסרים תת-ספיים מופיעים בצורות שונות – החל בתמונה של אישה עירומה שמוסווית בתוך קוביית קרח בפרסומת למשקה וכלה בסמלים פאליים כביכול בפרסומת לסיגריות.

מסרים תת-ספיים אינם מכוּונים רק לגרום לאנשים לעשות דברים שאין הם בהכרח רוצים לעשות. הם גם מקובלים בתעשיית “העזרה העצמית”. הרבה אנשים האמינו לרעיון שהקשבה לקלטות בעלות מסרים תת-ספיים תעזור להם לשפר את הזיכרון, לרדת במשקל, להפסיק לעשן, וליצור שינויי התנהגות רצויים אחרים.

מי שמאמין בכוחם של מסרים תת-ספיים מוצא אותם בכל מיני מקומות. למשל, כאשר משמיעים מוזיקה לאחור ומגלים כביכול מסרים סודיים, בדרך כלל מרושעים. כמה אנשים הרחיקו לכת ותבעו את חברת דיסני משום שהיו משוכנעים שהדמויות המצוירות מכילות רמזים מיניים סמויים. למשל נאמר שבסצנה בסרט “מלך האריות” מופיעים ענן אבק, דשא ופרחים, שיוצרים את המילה SEX.

אין חוק נגד פרסומות תת-ספיות, אך בארצות-הברית יש תקנה משנת 1974 שקובעת ששידור של מסרים תת-ספיים הוא “בניגוד לאינטרס הציבור”.

הרבה אנשים משוכנעים בקיומם וביעילותם של מסרים תת-ספיים, אך הראיות מצביעות על כך שהם אינם גורמים לנו לקנות דברים שלא היה בכוונתנו לקנות, וגם אינם עוזרים לנו להשתנות ולשפר את חיינו.

 

ארון מלא בתיקיות

הזיכרון מתחלק לקטגוריות רבות. זיכרון הצהרתי (עובדתי), למשל, מאחסן מקומות, תאריכים, שמות ואירועים, ושוכן בעיקר בהיפוקמפוס. גם הקורטקס הפּרֶה-פרונטלי קשור לשמירת עובדות בתוך ההקשרים של הזמן והמקום שבהם התרחשו. עובדות אלה נשכחות במהירות בדרך כלל. יש לנו גם זיכרון של מיומנויות, כמו רכיבה על אופניים או קשירת השרוכים, שמשלבים אזורים שונים במוח וקשה מאוד לשכוח אותם. עוד סוג של זיכרון הוא הזיכרון החושי. זהו הידע שלנו על העולם סביבנו בכל זמן נתון, שנרשם כשמגיעים גירויים לאיברי החוש שלנו.

לרכישת הספר “להבין את המוח” בהוצאות אופוס