הידבקות בנגיף ממרחק של 8 מטר?

עד איזה מרחק מגיעים רסיסי הפרשות מערכת הנשימה ומדביקות בנגיפים וחיידקים ? האם די במרחק בטחון של שני מטרים למניעת הידבקות בווירוסים ? מחקר MIT: רסיסי התעטשות או שיעול שעלולים להדביק ברסיסי נגיף הקורונה, מגיעים למרחק 7-8 מטרים. ההמלצה לשמור על מרחק זהירות של שני מטר בין אנשים בעת אינטראקציה בקבוצה זכתה להמלצות הממסד הרפואי מאז התפרצות מגיפת הקורונה. ארגון הבריאות העולמי המליץ על מרחק  של מטר אחד ויותר.

הפצת נגיפים באמצעות רסיסי הפרשות מערכת הנשימה. צילום: Luisella Planeta Leoni Pixabay
הפצת נגיפים באמצעות רסיסי הפרשות מערכת הנשימה. צילום: Luisella Planeta Leoni Pixabay

ואולם, ממצאי מאמר חדש שהתפרסם בכתב העת של איגוד הרופאים האמריקאי JAMA בהובלת הפרופסור לינדה בורויבה מMIT העלה כי מומלץ לשנות את ההמלצות להגדלת מרחק הבטחון ל-6 מטר (20 FEET) ויותר. לדעת פרופ’ בורויבה, העובדה שרסיסי הנגיף מותזים באוויר למרחק גדול של עד שמונה מטרים מעידים על כך שמשך השהיה שלו באוויר רב יותר ולכן יכולת ההדבקה שלו גדולה ממה שחשבו.

מממצאי המחקר, וכפי שמומחש בסרטון הממחיש זאת, עננת רסיסי הנוזלים המופרשים מהפה שלנו בעת התעטשות או שיעול מגיעים עד מרחק של 7 – 8 מטרים.

טיפות ההתעטשות או השיעול נותרות באוויר יותר זמן

ממצאי המחקר, מוצגים במודל חדש המתייחס לפיזיקה של זרימת האוויר באמצעות נשיפתו, שיעול או התעטשות. הממצאים מצביעים על כך שבניגוד למה שנהוג לחשוב, הטיפות הגדולות של רסיסי הנשימה, השיעול או ההתעטשות אינן שוקעות מהר. בנוסף, הטיפות הזעירות אינן מתאדות מהר. במקום זה, המחקר מראה כי נוצרת מעין מערבולת של גז, מעין עננה שמתקדמת במהירות. המבניות האווירית של הרסיסים הנורים אל האוויר גורמת לעננה זו לנוח ולהשאר במבנה זה זמן רב יותר.

לכן המחשבה שהטיפול הגדולות נופלות אל הרצפה והטיפות הקטנות הניתזות מפינו מתאדות במהירות, אינה מדויקת ומהווה סיכון ממושך יותר להדבקה ובמרחק גדול יותר.

ניסוי MIT: כיצד מרוססות טיפות הרוק מהפה ומועברות באוויר