היזכרות-שליפת זיכרונות

סוגי זיכרון: זיכרון לטווח ארוך לעומת זיכרון לטווח קצר- זיכרון עבודה

פרק מתוך הספר “להבין את המוח” מאת: ד”ר ארתור ס’ בארד וד”ר מיטשל ג’ בארד . הוצאת אופוס, 2006.

חלק 3 מתוך פרק 14- ארכיון המוח.

הגיע הזמן להחליט

כשאנחנו הולכים ברחוב, המוח קולט מידע שאומר לנו איפה נמצאת שפת המדרכה ומאפשר לנו לזהות סדקים במרצפות, עמוד או רוכב אופניים מתקרב. בדרך כלל אנחנו מעבדים פיסות מידע אלה מיד ומשליכים אותן. בדרך כלל איננו זוכרים איפה היה החריץ במרצפת שזה עתה דילגנו מעליו. זיכרונות חושיים אלה נשמרים לפרק זמן קצר אף יותר מזה של הזיכרון לטווח הקצר (פחות משנייה עבור זיכרון חזותי – שנקרא זיכרון איקוני), ופחות מארבע שניות עבור זיכרון שמיעתי – שנקרא זיכרון הד), והמוח מחליט אם לשמור את המידע או לא. רק אם יש במידע עניין אישי, או שהוא חריג, הוא יאוחסן בזיכרון לטווח ארוך יותר.

אחרי שקודדנו ושמרנו זיכרונות, איך אנחנו משתמשים בהם? לא הייתה כל תועלת אילו שמרנו מידע על הדיסק הקשיח במחשב ולא הייתה לנו דרך להשתמש בו שוב. כאן נכנסת לתמונה שליפת הזיכרון. גם התהליך הזה מחולק לכמה קטגוריות:

• היזכרות היא תהליך שבו אנחנו יכולים לזכור מידע מבלי להסתייע בחלקים אחרים של הזיכרון. למשל תשובות לשאלות במבחן מסוג “השלם את החסר”.

• זיהוי מתרחש כאשר אנחנו חווים שוב גירוי שכבר נשמר בזיכרון, כמו תשובה לשאלות במבחן אמריקני.

• “העלאת זיכרונות” כרוכה בבנייה מחדש של פיסות ששייכות זו לזו. אנחנו משתמשים בתהליך זה כאשר אנחנו כותבים חיבור במבחן.

• לימוד מחדש מתרחש כאשר אנחנו מתקשים לזכור משהו שידענו פעם, אך בפעם השנייה אנחנו לומדים אותו ביתר קלות. למשל, כאשר אתם רואים תמונות של אנשים שלמדו איתכם בבית הספר, אולי לא תזכרו את כולם, אך אם תראו גם את רשימת השמות לא תתקשו במיוחד להתאים את השמות לתמונות – לעומת אדם שקיבל שמות ורשימת תמונות והתבקש ללמוד אותם בפעם הראשונה.

 

בזמן תהליך הזכירה המוח מחפש דפוס או תבנית שיסייעו לו לשלב את פיסות המידע. ככל שהתבנית מסודרת יותר, כך גוברים הסיכויים שנזכור את המידע החדש. לדוגמה, נניח ששמנו לפניכם באופן אקראי אבני משחק בצורת ריבועים, משולשים ועיגולים. אם נחזיר עכשיו את אבני המשחק לקופסה ונבקש מכם לסדר אותן שוב כמו שהיו, אולי תתקשו בכך. לעומת זאת, אם נסדר את האבנים בצורת בית, יש לכם סיכוי טוב יותר לזכור את התבנית.

דוגמה שכיחה אף יותר נוגעת לזיכרון של צלילים. קשה הרבה יותר לזכור רצף צלילים אקראי ואפילו קטע מוזיקלי צורם, מאשר מלודיות (חשבו עד כמה מהר עולים בזיכרון הצלילים הראשונים של הסימפוניה החמישית של בטהובן).

מוצרט לשיפור הזיכרון

קבוצה של חוקרים באוניברסיטת ארווין שבארה”ב ערכו בשנת 1993 ניסוי שבו התבקשו סטודנטים להאזין ל-10 דקות של דממה, לקלטת מרגיעה או לסונטה של מוצרט. אחר-כך נערך לסטודנטים מבחן, ומתוצאותיו עלה שאלה שהקשיבו למוצרט קיבלו ציונים טובים יותר. אף שההשפעה הייתה ככל הנראה זמנית ונמשכה 15-10 דקות, החוקרים טענו שהמוזיקה יכולה לשפר את הזיכרון משום שהמוזיקה והזיכרון חולקים נתיבים דומים במוח.

התופעה שנקראה “אפקט מוצרט” נבדקה שוב על-ידי קבוצות אחרות של חוקרים במקומות אחרים, עם נבחנים אחרים וסוגי מוזיקה אחרים, והתוצאות לא היו זהות. הרעיון שהאזנה לצלילים מסוימים או לסוג מסוים של מוזיקה יכולה לשפר את הזיכרון מוטל בספק. עם זאת, הרבה אנשים עדיין מאמינים שאפשר להשפיע על זיכרון ואינטליגנציה באמצעות מוזיקה, והורים ממשיכים להשמיע מוזיקה של מוצרט לתינוקות ברחם, כי הם משוכנעים שבכך הם עוזרים לילדיהם להתפתח.

לרכישת הספר “להבין את המוח” בהוצאות אופוס