הקשר בין צריכת המדיה לבית הספר

כיצד המסכים מתקשרים לספסל הלימודים?

כולנו כבר מודעים למציאות התקשורתית ולדור המסכים הגדל לו בנעימים ומנהל את חייו בעזרת טכנולוגיות מגוונות, כאלה שמסייעות לו לתקשר עם אחרים, להתעדכן באירועים, לצפות בסרטונים או לצפות בתכנים אהובים. המסכים משפיעים על אופן התנהלותנו ביומיום וגורמים לנו להתמכר לצרוך להיות מחוברים, מקושרים, מעודכנים ובעניינים 24 שעות ביממה (כן, כולל הלילות…).

בית הספר הוא מסגרת פורמאלית המהווה חלק בלתי נפרד מחינוך הילדים וגם אליה הגיע בשנים האחרונות דור המסכים. אז מה הקשר בין דור המסכים וספסל הלימודים? כמה הדברים מתנגשים או תורמים זה לזה?

מצד אחד, בית הספר מהווה ניגוד מוחלט למסכים: הוא חובה, הוא מובנה באופן מסודר ותבניתי, ההוראה נעשית באופן היררכי מהמורה לתלמידים ויש בו מטלות, מבחנים ודרישות מהתלמידים. לעומתו, המסכים הם בחירה חופשית של הילדים, הם נהנים ומתבדרים באמצעותם, אין להם דרישות או חובות והם מאפשרים לילדים להעביר את זמנם הפנוי בנעימים (האזנה למוסיקה וקליפים, משחק, שיטוט באתרים מעניינים, חיפוש מידע, קשר עם בחרים ועוד). צריכת המסכים גורמת לילדים לקשיי קשב וריכוז, לאי דחיית סיפוקים, לגירויים מתמידים ולציפיה לעניין, כי בדור המסכים לא יודעים איך להיות משועממים. מכאן, בית הספר צריך להתאים את עצמו לשינויים של דור המסכים ולמצוא את הדרכים להציע לילדים תכנים מגוונים, אינטראקטיביים, העושים שימוש בידע וביכולות של הילדים ומנותבים ללמידה, העשרה וחוויה.

מצד שני, יש נקודות דימיון בין בית הספר והמסכים: שניהם מעוררים סקרנות ועניין בתחומי ידע שונים, שניהם מאתגרים את הילדים ומאפשרים להם למידה, שניהם יכולים לעשות שימוש רב ביכולות הקוגניטיביות הגבוהות של התלמידים ולעזור להם לדעת יותר, להחכים ולהתנהל בחברה. בהתאם, ניתן גם לשלב בין העולמות בכדי לאפשר לילדים להתמודד טוב יותר בסביבה דינמית ועשירה. כך למשל ניתן לתת לילדים משימות המנצלות את יכולותיהם במסכים ומאפשרות להם ליצור חוויות ולחלוק אותן עם אחרים במסגרת הכיתה או הקבוצה. ניתן למשל לתת לילדים לתפעל את אתר ביה”ס, להעלות תמונות מהטיול האחרון או לכתוב טור בעיתון האינטרנטי על חוויה אישית.

לצד זאת, ההתנהלות במסכים משתקפת במרחב הבית ספרי ומהווה חלק בלתי נפרד ממנה. כך למשל מצבים של פגיעה נפשית/רגשית בילדים ברשת צף ועולה במסגרת הכיתה ומאפשר למורים להיוודע למצב ולהתערב ולטפל בו. ניתן לראות כיצד אמירה אומללה ברשת הובילה לחרם חברתי בכיתה, כשכל הילדים אינם מדברים עם אחד התלמידים. פה המקום של המחנכים להיות עירניים לאינטראקציות החברתיות ולשים לב לנורות אדומות במקרים שבהם יש חריגה מהתנהגות סבירה. לפעמים קל יותר לילדים לזעוק לעזרה במקום מוכר הנתפס כחיובי בעיניהם ולהעזר בגורמים מקצועיים וחינוכיים בכדי להתמודד עם סיטואציה בעייתית. בהתאם על צוות המורים להיות מעורבים בשיח החברתי והתקשורתי של הילדים וכן לבקש מההורים להיות עם היד על הדופק ולעבוד בשיתוף פעולה, בכדי להגן על הילדים במציאות המורכבת שבה הם חיים.
אין ספק שמס

גרת בית הספר מאפשרת לילדים להיות באמת ביחד, לשחק, ללמוד, לחוות. זאת בשונה מרוב הפעילויות שהם עושים בשעות הפנאי הנסמכות על שימוש במסכים וקשר מתווך עם בחרים (את חלקם הם אפילו אינם מכירים…). לכן חשוב לנצל את המרחב הבית ספרי בכדי להעצים את החוויה של הביחד, לעבוד בשיתוף פעולה, לחוות ולשתף באופן ישיר ושונה מהתיווך ברשת. כך הילדים יוכלו להתנהל באופן מיטבי בין המרחבים ביתר קלות ויפיקו מהשילוב ביניהם תועלת רבה. זאת בעזרת ליווי ותמיכה של המבוגרים והמחנכים שיכולים לעזור להם להתמודד עם ההשפעות והמשמעויות של להיות דור המסכים.

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת תקשורת המתמחה ביחסים סביב המסכים. במסגרת זו היא מעבירה הרצאות וסדנאות להורים וצוות חינוך במטרה להתנהל באופן מיטבי במציאות התקשורתית כיום. במסגרת זו שלי מעבירה הרצאות וסדנאות להורים, למתבגרים ולאנשי מקצוע במטרה לשפר את היחסים ולהתנהל באופן מיטבי סביב המסכים.