הרופא הצעיר הציל במותו את חייהן של שתי ישראליות

הרופא הצעיר הציל במותו את חייהן של שתי ישראליות

ד”ר רביע שאקור, בן 31 מסכנין, חלם כל חייו להיות רופא ולהציל חיים. בתום תשע שנות לימודים בגרמניה ואוקראינה, אותן סיים בהצטיינות, היה קרוב יותר מאי פעם להגשים את חלומו.

ד"ר רביע שאקור ז"ל. במותו ציווה חיים. צילום באדיבות משפחת שאקור.
ד”ר רביע שאקור ז”ל. במותו ציווה חיים. צילום באדיבות משפחת שאקור.

לפני כשבוע וחצי החל ד”ר שאקור לחוש בכאבים עזים בבטנו ובחזהו, וביקש מהוריו לסייע לו. במהירות הכניסו בני משפחתו את ד”ר שאקור לרכב ופינו אותו אל קופ”ח שבעירו, אך בדרך הכאבים התגברו ועד שהגיעו ליעדם הרופא הצעיר איבד את הכרתו.

בהגיעם אל המרפאה הזעיקו בני המשפחה את אנשי הצוות שהבינו את חומרת המצב והחלו בתוך זמן קצר בהחייאה. במקביל הוזעק אמבולנס ובמשך דקות ארוכות ביצעו צוות המרפאה וצוות האמבולנס פעולות החייאה לסירוגין, כשהם משלבים מכות חשמל בטיפול. משהושג לבסוף דופק, פונה ד”ר שאקור אל בית החולים הקרוב, אך במהלך הנסיעה נאלץ הצוות להחיות אותו שוב ולחייו עדיין נשקפה סכנה.

בבית החולים עלה החשש כי מפאת מחסור בזרימת החמצן למוחו של ד”ר שאקור נגרם לו נזק מוחי. בהתייעצו שקיים הצוות בבית החולים הוחלט להזעיק את צוות האקמו ( ECMO – מכונת לב – ריאה, אותה ניתן להפעיל לפרק זמן ממושך) של רמב”ם ולנסות לשפר את סיכוייו של ד”ר שאקור לשרוד את האירוע. במכשיר נעשה שימוש במקרים ספציפיים, וברובם קיצוניים, כאשר יש צורך לתת לליבו של החולה, או לריאותיו, זמן החלמה לצורך התאוששות.

“לאחר שחיברנו את המטופל אל המכשיר וייצבנו את מצבו, העברנו אותו להמשך טיפול ברמב”ם”, מסביר ד”ר צבי אדלר, מנתח לב בכיר ומי שעומד בראש צוות האקמו של בית החולים, “המטופל היה מחובר למכשיר במשך כמה ימים אך בחלוף הזמן הבנו כי הנזק שנגרם למוח הינו קשה והמכשיר שלמעשה מחזיק אותו בחיים לא יוכל לסייע לו מעבר לכך”.

עם ההבנה שד”ר שאקור סובל למעשה ממוות מוחי, פנה צוות רמב”ם לספר את הבשורה המרה למשפחתו: “הסבירו לנו את מה שקרה מבחינה רפואית ושרביע בעצם לא יוכל להתאושש מזה”, משחזר זאכי, אביו של ד”ר שאקור, את שאירע, “באותו מעמד אמרו לנו שהמכונה הצליחה לשמר את האיברים שלו בצורה טובה ושאלו אותנו אם נסכים לשקול תרומת איברים. התייעצתי עם בני המשפחה וההחלטה התקבלה פה אחד – כן. היה ברור לנו שזה מה שרביע היה רוצה. הוא חלם להציל חיים ועכשיו הוא מת. אז רצינו שבמותו יצליח לעשות את מה שרצה לעשות בחייו”.

איבריו של ד”ר שאקור נתרמו לשתי נשים, בהם כליה שהושתלה ברמב”ם וכליה נוספת שהושתלה בבילינסון, וכן-מסתמי לב שהועברו אף הם לבילינסון.

מהטרגדיה שחוותה משפחת שאקור עם אובדן בנם הבכור הם יוצאים עם מסר מעודד: “אני נוצרי מאמין”, אומר זאכי האב, “אלוהים נותן ואלוהים לוקח והוא זה שעושה את הסדר והחשבון. כולנו אחים באנושות ואם אפשר לתת חיים, אז למה לא. אני תורם ומאמין שכולם צריכים לתרום למי שזקוק לזה. לתרום לבנאדם. היום אני מאוד שמח במחשבה שהבן שלי עזר לאחרים והוא חי בהם. זה מנחם אותי”.