השוואה בין-לאומית ביחס להוצאה הלאומית לחינוך

ההוצאה הלאומית לחינוך בישראל והשוואה בין-לאומית

• בשנת 2013 הייתה ההוצאה הלאומית לחינוך במוסדות חינוך בישראל, 6.8% מהתמ”ג, לעומת 5.8% במדינות ה-OECD.
• השוואת ההוצאה הממוצעת לתלמיד במחירים בין-לאומיים קבועים ( – PPPשווי כוח הקנייה), מראה כי בישראל ההוצאה הממוצעת לתלמיד בכל דרגי החינוך נמוכה מהממוצע במדינות החברות ב-OECD.
• חלקה של ההוצאה הציבורית במימון ההוצאה לחינוך בישראל הסתכם בשנת 2013 (ללא חינוך קדם-יסודי) ב-78%. חלקה של ההוצאה הציבורית מסך ההוצאה הלאומית לחינוך במדינות אחרות נע בין 68% ל-96%.
• בחינוך גבוה המימון ממקורות פרטיים מגיע בישראל ל-50%, אחוז זה גבוה מהממוצע של מדינות ה-OECD – 30%.
• חלקה של התמורה לעבודה (שכר והוצאות נלוות) מתוך ההוצאה השוטפת בישראל היה בין הגבוהים במדינות ה-OECD, בכל דרגי החינוך.

הנתונים המוצגים להלן לקוחים מתוך פרסום של ה-OECD: Education at a Glance 2016.
השוואת הנתונים של מדינות ה-OECD לשנת 2013 מראה שרמות ההוצאה משתנות באופן ניכר ממדינה למדינה. כך, אחוז ההוצאה לחינוך בישראל מהתוצר המקומי הגולמי (6.8%), הוא בין הגבוהים במדינות שנכללו בהשוואה (תרשים 1). יחס זה היה זהה לזה שבשוודיה ודומה לזה שבפינלנד ובארצות הברית (6.6%). מדינות ה-OECD משקיעות במוסדות חינוך בממוצע 5.8% מהתמ”ג .

בהשוואת ההוצאה הלאומית לחינוך יש להתחשב בעובדה, שאחוז הצעירים באוכלוסייה בישראל גבוה יחסית לזה שבארצות החברות ב-OECD. בישראל מצד אחד אחוז התושבים שעובדים ויכולים לממן את החינוך קטן יחסית ומצד שני אחוז התלמידים גבוה יחסית. כתוצאה מכך ההוצאה לתלמיד בישראל קטנה יותר. בשנת 2013, אחוז האוכלוסייה בגיל 24-0 בישראל הגיע ל-43.4%, לעומת 26.8% בממוצע במדינות OECD אחרות