איך נדבר עם הילדים על אנשים זרים ורעים?

איך נדבר עם הילדים על אנשים זרים ורעים?
חדשות לבקרים אנחנו שומעים חדשות על אנשים רעים שפוגעים בילדים. לצערנו חלק מהאנשים הפוגעים הם אנשים מוכרים ואחרים אנשים זרים. בחלק מהמקרים הפגיעה היא פיזית וממשית (אלימות, הטרדה מינית, אונס ועוד) ובחלקם הפגיעה היא נפשית ורגשית ורבות נעשית בעזרת המסכים המהווה כלי נשק עבור אותם אנשים רעים.

ילדים ומשפחה. מקור: ויקיפדיה. ברשיון CC3-sa-by מאת: Samoano
ילדים ומשפחה. מקור: ויקיפדיה. ברשיון CC3-sa-by מאת: Samoano

חשוב לצין שאנשים רעים היו מאז ומעולם, גם לפני בואה של התקשורת. גם כשאנחנו היינו קטנים חששנו מהאיש המוזר שגר בקצה הרחוב או הלכנו מהר כשנתקלנו באדם מפחיד כשחזרנו מבית הספר או מהחוג (ואז כולנו הלכנו לבדנו…).

הבעיה היום היא שהיכולת של אנשים רעים וזרים להגיע לילדינו היא בלחיצת כפתור בלבד. אין צורך לצאת מהבית כדי לפגוש בסכנות ולהחשף לפגיעה נפשית דרך המסך. אגב, האנשים הרעים מציגים את עצמם כאנשים מאוד נחמדים ולצערנו לילדים אין כלים ומודעות להבחין בין אדם טוב לאדם רע.

בנוסף, לעיתים האדם הרע הוא אדם מוכר ואז היכולת לפגיעה קלה וזמינה יותר ואף לא נתקלת בהתנגדות מצידנו. הורים רבים משתדלים לחשוף את ילדיהם לכמה שפחות חדשות רעות ונמנעים מלדבר על נושאים רגישים וקשים אלה. עם זאת, עם הזמן הילדים חשופים יותר ויותר למידע באופן ישיר. אין ספק שהנגישות הגבוהה למסכים מאפשרת זאת ביתר קלות ואז אין באפשרותנו לשמור אותם באותו צמר גפן כפי שהיו קטנים יותר. אז הגיע הזמן לדבר על זה: מה אומרים? מה עושים? איך מתמודדים ואיך נותנים לילדים כלים להתמודד עם תופעות אלה בעצמם?

1. צמצום החשיפה לאנשים רעים – עלינו למצוא דרכים בהן ילדינו ייחשפו כמה שפחות לאנשים רעים ברמה כללית ואישית. יש לחשוף את הילדים לחדשות בגיל מבוגר ככל האפשר, כאשר יש להם כבר כלים בסיסיים להבנת האירועים ומשמעותם בחייהם. בנוסף, יש למצוא סידורים של הסעות לבית הספר ולחוגים בעזרת ההורים או בחלוקה עם חברים. ניתן לאפשר לילדים ללכת עם חבר ברגל ולהמנע ממצבים שילך לבדו.

2. תיווך, תיווך ותיווך – עלינו להכיר בעובדה שילדים חשופים למידע ולאירועים לא נעימים ולכן יש לתת להם כלים לצריכה נכונה. עלינו להסביר להם על הסכנות שם בחוץ (ברחוב, בבית הספר ובמסכים) ולכוון אותם מה לעשות במצבים של סכנה. ניתן למנף אירועים חדשותיים בכדי ליידע את הילדים על הסכנות והדרכים להמנע מהן בחיים שלהם. חשוב להסביר את מהות הסכנות בהתאם לגילאי הילדים וליכולת הבנתם. מטרת השיחות אינה להפחיד את הילדים ולמנוע מהם אינטראקציה עם אחרים. עם זאת, עליהם להבין שישנם אנשים טובים ואנשים רעים ויש דרכים להבחין בין השניים. אגב, לעיתים האנשים הרעים דווקא מאוד נחמדים וזה מקשה על הכלים לאבחון. יש להסביר לילדים שהם לא הולכים עם אדם זר (לא משנה מה הבטיח להם) ולא עושים משהו שמישהו זר אמר להם לעשות, יש לכוון אותם ליידע ולשתף מבוגר אחראי שיוכל לעזור ולהגן עליהם.

3. צריכה אחראית של המסכים – יש להיות מודעים לעובדה שחשיפה רבה לאנשים בעייתים נעשית ברשת ברמה היומיומית. מחקרים מראים שרוב הילדים חשופים לאיומים, אלימות, בריונות, הטרדה/הצעה מינית ועוד. יש להסביר להם מה ההבדל בין חבר אמיתי לחבר ברשת, יש להבהיר להם שהאנונימיות מאפשרת לאנשים להתחבא מאחוריה ולדעת עליהם דברים רבים ללא ידיעתם וכן להדגיש את משמעות החשיפה והסכנה הטמונה בהעברה של מידע או תמונות אישיות ברשת. ניתן ליידע אותם בחסימה ובסינון אתרים וכן ניתן להגיע להסכמה על מידת היידוע והחשיפה של ההתנהלות ברשת על ידי ההורים וזאת במטרה להגן עליהם מאותם אנשים רעים שמחכים להם מעבר לפינה…

יש לקחת בחשבון שהילדים עדיין תמימים ונאיביים (למרות שהם דור המומחים) ואין להם עדיין ניסיון חיים ולכן אין להם דרך להבין או להעריך את משמעות הפגיעה והמחיר שלה. זה התפקיד שלנו כהורים וכמבוגרים אחראים להיות שם בשבילם ולעזור להם להבחין בין מרחב מציאותי ווירטואלי, בין חבר לאדם זר ובין טוב ורע כשבאמצע יש הרבה אפור. עלינו לעזור להם לעשות שימוש חכם וביקורתי ברשת, בדיוק כמו שלימדנו אותם לחצות את הכביש או להזהר מהאדם המבוגר שמציע להם סוכרייה בגינה הציבורית. רק זכרו שגם הילד התמים שלכם עלול להיות מחר הילד הרע במסך ולפגוע באחרים ולכן עלינו להבהיר לו את משמעות הפגיעה כקורבן, כדי שהוא יימנע מהסכנות היום ולא יפגע באחרים בעתיד.

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת המתמחה ביחסים סביב המסכים. שלי שותפה במרכז “רגעים” ומעבירה הרצאות וסדנאות להורים ולאנשי חינוך ומקצוע לשם שמירה על מקומם כמבוגרים אחראים לצד שיפור היחסים עם דור המסכים.


דילוג לתוכן