ירידה במעמד העיתונאי ?

ירידה במעמד העיתונאי: רק 11% מהציבור רוצים שהילד שלהם יהיה עיתונאי, זאת לעומת 25% שרצו בכך בשנת 2007

ירידה במעמד העיתונאי: רק 11% מהציבור רוצים שהילד שלהם יהיה עיתונאי, זאת לעומת 25% שרצו בכך בשנת 2007, כך עולה מהנתונים של מחקר חדש של החוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה עבור כנס חיפה לתקשורת “מחוץ לבועה 2”. עוד עולה: העיתונות נתפסת כפחות חשובה ופחות אמינה מבעבר.

המחקר הנוכחי, שנערך על ידי פרופ’ יונתן כהן וד”ר ארן ליביו, נערך בקרב 405 משיבים באינטרנט, שהיוו מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל. כאמור, התוצאות הושוו לתוצאות של מחקר דומה שערך החוג בשנת 2007, שהיה טלפוני. הנשאלים התבקשו לדרג את התשובות במדד של 1-7 (1- לא מסכים כלל; 7-מסכים מאוד). המחקר נערך לרגל כנס חיפה השני לתקשורת של תא עיתונאי חיפה, שיתקיים באוניברסיטת חיפה ב-29.1.

עוד לפני המדדים של חשיבות, אמון והגינות, ניתן לראות את הירידה במעמד העיתונאי ומקצוע העיתונאות בשאלה הנוגעת לרצון של הנשאלים שילדם יהיה עיתונאי. בשנת 2007, רבע מהציבור רצו שהילד שלהם יהיה עיתונאי, זאת לעומת 11% בלבד שמעוניינים בכך בשנת 2014.

עם זאת, לדברי החוקרים, התפיסה הכללית של העיתונות מתגלה כמורכבת למדי וכוללת רכיבים מעודדים ומדאיגים גם יחד. כך למשל, במדד של 1-7, העיתונות בשנת 2014 עדיין נתפסת כמקצוע חשוב עם ציון ממוצע של 5.57, כש-76% מהציבור חושב שהיא חשובה (כלומר, דירוגים 5-7). אולם בשנת 2007, לשם השוואה, הציון הממוצע עמד על 6.2 וכ-90% חשבו שהיא חשובה. הבדל משמעותי עוד יותר אפשר לראות בנתון הבא: בשנת 2007, 60% מהציבור נתן לתקשורת את הציון הגבוה ביותר (כלומר, מדד 7) במידת החשיבות ואילו בשנת 2014 רק 32% חשבו שהיא חשובה ביותר. “כלומר, העיתונאות עדיין נתפסת כחשובה, אולם מסתמנת מגמה ברורה של ירידה בהערכת חשיבותה”, ציינו.

גם רמת האמון ירדה לאורך השנים, אם כי במידה מתונה יותר, מרמת אמון ממוצעת של 3.86 ו-40% מהציבור שמאמין בעיתונאים בשנת 2007 לרמה של 3.57 ורק 26% שמאמינים בעיתונאים בשנה החולפת. לדבריו של פרופ’ כהן, מדובר בסך הכל ברמת אמון בינונית ומטה. אפשר אולי להבין את חוסר האמון מהנתון הבא: מתוך אלה שנכחו באירוע שגם סוקר לאחר מכן בתקשורת, רק 39% חשו שהסיקור תיאר את מה שהתרחש במידה גבוהה של התאמה. “האנשים שהיו באירוע רואים שהתקשורת לא ממציאה או משקרת, אבל גם לא מביאה את התמונה המדויקת, או אף קרובה לכך, של מה שהיה”, הוא אמר.

מדד שלא השתנה היה בתפיסות הציבור לגבי רמת המכובדות של המקצוע. לעומת רמה ממוצעת של 5.3 לפני שמונה שנים, השנה הממוצע הוא של 5.15, כשבסך הכל, 71% מהציבור חושב שמדובר במקצוע מכובד ורק 11% חושבים שהוא אינו מכובד. הציבור עדיין חושב שעיתונאים הם הגונים, עם רמה ממוצעת של 4.8, וגם כאן נרשמה עלייה קטנה לעומת 4.6 לפני 8 שנים.

73% מהציבור חושבים שצריך כשרון מיוחד כדי להיות עיתונאי ו-70% חושבים שצריך השכלה ומיומנות – כלומר גם כאן עדיין מסתמנת תפיסה של העיתונאות כמקצוע רציני הנהנה מיוקרה מסוימת. אולם לא בטוח שההשקעה כדאית, מכיוון שרק רבע מהציבור חושב שהעיתונות היא מקצוע משתלם כלכלית.

המדיום העיתונאי שנתפס כמכובד ביותר הוא הטלוויזיה עם רמה ממוצעת של 5.2, לאחריה הרדיו (5.1), עיתונות ארצית (4.9) ועיתונות מגזרית (4.4). סוגרים את הרשימה, עם רמת מכובדות בינונית-נמוכה, הם הבלוגרים, עם רמה ממוצעת של 3.9 והמקומונים עם 3.8.

באופן לא מפתיע, האינטרנט הפך להיות כלי התקשורת העיקרי לצריכת חדשות, לאחר מכן הרדיו, הטלוויזיה ולבסוף העיתונות המודפסת. באופן מפתיע אולי יותר, הקבוצה שנכנסת הכי הרבה פעמים כדי לקרוא חדשות באינטרנט היא בני ה-41-50, כשלמעלה מ-70% נכנסים פעם אחת או יותר ביום. דווקא הצעירים בני 18-20 הם הקבוצה שנכנסת הכי מעט לאינטרנט בחיפוש אחר חדשות, כשרק 42% מהם נכנסים לפחות פעם אחת ביום לאינטרנט על מנת לצרוך חדשות. לדברי החוקרים, נראה כי הבדל זה משקף נטייה כללית בקרב צעירים לצריכה מועטה יחסית של חדשות, בהשוואה למבוגרים יותר.

בכלל, לא נראה שהדור הצעיר משתמש בצורה משמעותית באינטרנט לצריכת חדשות, אפילו בהשוואה לבני ה-51+. גם בהשוואה של מעקב ברשתות החברתיות אחרי עיתונאים קשה לראות הבדלים משמעותיים, כשלשם דוגמא, בקרב בני ה-18-20 9.6% עוקבים אחרי למעלה מ-5 עיתונאים, לעומת 5.5% שעושים זאת בקרב בני ה-51+. בסך הכל, בבחינת מעקב אחרי שלושה או ארבעה עיתונאים (שם יש דווקא יתרון לבני 51+ על פני בני ה-18), אין הבדלים משמעותיים בין הגילאים. כך גם, למשל, לגבי אמון כלפי בלוגרים – 28.5% מבני ה-18-20 מביעים בהם אמון רב, בדומה מאוד ל-27% שמביעים בהם אמון רב בקרב בני 51+.

המחקר הנוכחי נערך עבור כנס חיפה השני לתקשורת, “מחוץ לבועה 2”, של תא עיתונאי חיפה, בשיתוף אוניברסיטת חיפה, שיתקיים ביום ה’, ה-29.1.2015, באוניברסיטת חיפה.