למרות הנוחות, מה רע בתרבות המסכים ?

השקט שאחרי הסערה…מה בעצם רע בצריכת המסכים ?
הפעם בחרתי ללכת עם הזרם ולא נגדו (תרתי משמע) ולדבר על מה שרובנו מעדיפים לשתוק: בואו נודה על האמת בפני עצמנו ובפני ילדינו ונגיד בפה מלא שאנחנו מרוצים שהילדים מול המסכים, וזאת מסיבות רבות: הראשונה היא שיש לנו שקט. פעם הורים היו מתלוננים שילדים זה אמנם שמחה, אבל זה לפעמים נשמע כמו אירוע בר מצווה. פעם ילדים היו מרעישים: צועקים, רבים, משתוללים, משחקים בקול רם ועוד. היום לא שומעים אותם (וברוב המקרים גם לא רואים…).

הסיבה השנייה היא שהורים לא באמת רוצים להעסיק את הילדים וזה בהחלט מובן: רובנו עובדים שעות ארוכות וחוזרים עייפים, חלקנו לא ממש יצירתיים ויודעים להמציא תעסוקות כמו יצירה, בישול ומשחקי דמיון. בנוסף, לרובנו אין כוח להתחיל במסע שכנועים ובסופו לגרום לילדינו, בעיקר המתבגרים להוריד משחק קופסא מהמדף ולשחק ביחד. אני מניחה שאתם יכולים לראות בדמיונכם את המבט ההמום של הילדים שצריכים לבחור בין הפלאפון לביניכם…

הסיבה השלישית היא שאנחנו משכנעים את עצמנו שהמסכים זה לא דבר כזה רע, ובפרט עבור הילדים שלנו שהם כמובן חכמים ונבונים ויודעים לצרוך תכנים מתאימים ובמידה הנכונה. אתם באמת מאמינים בזה? אם כן, תפסיקו לקרוא את הכתבה כי ההמשך לא רלוונטי עבורכם. אם לא, זה הזמן להודות שזה נכון שהם לא תמיד צורכים תכנים מתאימים ובזמנים שהיינו רוצים, אבל ברוב הפעמים אנחנו מעדיפים להעלים עין ולא להכנס לויכוח מתיש שבסופו נפסיד.

אז מכל הסיבות שמניתי עד כה, למה בעצם נרצה לשנות את פני הדברים? למה שנרצה להוציא את הילדים ממסכי המחשב, הלוויזיה, האייפון, האייפד או הפלייסטיישן ?התשובה נחלקת לשני חלקים: האחד, כי אנחנו אמורים להיות הדמויות המרכזיות בחיי ילדינו ולבלות עימם במצבים שונים, כי זה חלק מהיותנו ההורים שלהם. הסיבה השנייה היא שאנחנו לא באמת רוצים שהם יחונכו על ידי המסכים ויבלו לצידם לילות כימים. אנחנו רוצים לדעת מה הם עושים ומי החברים שלהם, אנחנו רוצים לדבר איתם, לשחק איתם ולשמוע מה קורה בגן, בבית הספר או בצופים. אנחנו רוצים לחלוק איתם חוויות וליצור חוויות משותפות ביחד וכל הטוב הזה לא יקרה אם ניתן להם לבלות עם המסכים, כפי שהיו רוצים (האמת היא שגם הם רוצים להיות איתנו וישמחו כשנציע לשחק, לבלות, לצאת למסעדה או ללכת לפארק ביחד…). אז מילת המפתח היא גבולות וכמו בגבולות בחינוך, כך גם בתקשורת, אנחנו צריכים לקבוע כמה, למה ואיך. אנחנו צריכים למצוא את האיזון המתאים והנכון לבילוי מול המסכים למול בילוי ללא מסכים (ולפעמים גם בילוי משותף מול המסכים..).

חורף נעים וחמים!!!

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת תקשורת המתמחה ביחסים סביב המסכים. במסגרת זו היא מעבירה הרצאות וסדנאות להורים וצוות חינוך במטרה להתנהל באופן מיטבי במציאות התקשורתית כיום. במסגרת זו שלי מעבירה הרצאות וסדנאות להורים, למתבגרים ולאנשי מקצוע במטרה לשפר את היחסים ולהתנהל באופן מיטבי סביב המסכים.


דילוג לתוכן