מבחן ריח ינבא מי יחזור להכרה

מדעני מכון ויצמן יצרו “מבחן ריח” אשר ינבא מי מפגועי הראש יוכל לחזור להכרה בתוך תקופה מסוימת. בני משפחה חווים צער רב בקרות פגיעה לאהובם ומייחלים לדעת מה האופק השיקומי שלו. כעת בני משפחות של פגועי ראש רבים המצויים בחוסר הכרה יוכלו לדעת מהו הצפי לחזרה להכרה של בני משפחתם.

תגובה לריח מנבאת חזרה להכרה

הממצא המרתק שהוכיחו המדענים : אדם פגוע ראש שאינו בהכרה אשר מגיב לריח באמצעות שינוי דק בדפוס הנשימה שלו צפוי לחזור להכרה. מחקר ייחודי זה נערך על ידי מדעני מכון ויצמן למדע לצד עמיתיהם בבית-החולים השיקומי לוינשטיין. הללו מצאו כי “100% מפגועי הראש מחוסרי ההכרה, שהגיבו למבחן ריח שפיתחו המדענים, שבו להכרתם במהלך תקופת המחקר שנמשך כארבע שנים.” לדעת המדענים בדיקה פשוטה תעזור למומחים לאבחן פגועי ראש ולהתאים להם תוכנית טיפול ההולמת את מצבם.

ניבוי חזרה להכרה לפגועי ראש. אילוסטרציה: Pixabay Gerd Altmann
ניבוי חזרה להכרה לפגועי ראש. אילוסטרציה: Pixabay Gerd Altmann

המדענים מציינים כי לאחר פגיעה מוחית חמורה, לא תמיד אפשר לקבוע מה מצב הכרתו של פגוע הראש, ומבחני ההכרה הנהוגים כיום עלולים להוביל לאבחון שגוי בקרב כ-40% מהמקרים. לדברי ד”ר ענת ארזי,  מובילת המחקר “לאבחון שגוי עלולה להיות משמעות קריטית עד כדי החלטה לנתק אדם ממכשירים תומכי חיים, גם ברמת הטיפול השוטף, אם סבורים שאדם מחוסר הכרה ואינו מרגיש דבר, הרופאים עלולים שלא לתת לו את משככי הכאבים שהוא כה זקוק להם”.

הנשימה משתנה לפי הריח

המדענים מצאו שיטה המתבססת על העקרון לפיו הנשימה שלנו משתנה על פי הריח. מבחן ההכרה שפיתחו עם ד”ר ירון סחר, מנהל המחלקה לשיקום חבלות מוחיות בבית לוינשטיין בוחן את השתנות הנשימה בהתאם לריח; כך לדוגמה “ריח לא נעים יגרום לשאיפות שלנו ליהפך לקצרות ולרדודות יותר. תגובות אלה מתרחשות גם מבלי שנהיה מודעים לכך – בין שאנו ערים או ישנים.”

המדענים בדקו  43 פגועי ראש המאושפזים בבית לוינשטיין. המדענים קירבו לאפם של הנבדקים צנצנות המכילות ריח נעים של שמפו, ריח דגים סרוחים וצנצנת ללא ריח כלל. המדענים מדדו בעזרת צינורית את נפח האוויר ששאפו דרך האף בתגובה לריחות; כל צנצנת הוצגה עשר פעמים בסדר אקראי.

ד”ר ארזי מתארת כי “באופן מדהים, כל החולים שסווגו ‘צמחים’, אך הגיבו למבחן ההרחה, שבו בהמשך להכרה, ולו מינימלית. בחלק מהמקרים התוצאה במבחן ההרחה הייתה הסימן הראשון שהמוח של מטופלים אלה עומד להתאושש – ותגובה זו נצפתה ימים, שבועות ואפילו חודשים לפני סימנים אחרים. יתרה מזאת, 91% מהמטופלים, שהגיבו למבחן ההרחה סמוך לפגיעה המוחית, נותרו בחיים במהלך תקופת המחקר, בעוד 63% מהמטופלים שלא הגיבו למבחן ההרחה מתו.”

ד”ר ארזי מסבירה כי “היתרון של בדיקת הריח הוא הפשטות, הזמינות והעלות הנמוכה שלה. ניתן לערוך אותה ליד מיטת המטופל, מבלי לטלטל אותו – ולמעשה, כבר כיום מצוידים בתי-החולים באמצעים זמינים לניטור הנשימה”.

מאבחנים את רמת ההכרה

פגועי ראש רבים החווים טראומה מוחית משמעותית נכנסים ל”קומה” – תרדמת. במצב תרדמת עיניהם עצומות ואין להם מחזורי שינה וערות. תרדמת נמשכת בדרך כלל כשבועיים. אחרי תרדמת עשויים להיות שיפור מהיר וחזרה להכרה, הידרדרות שמובילה למוות – או מעבר למצב המוגדר “הפרעת הכרה”. כשמטופל פוקח את עיניו באופן ספונטני, אך אין שום עדות לכך שהוא מודע לעצמו או לסביבתו, נהוג לסווגו “צמח”. ואולם אם מגלים סימנים עקביים כלשהם להכרה, גם אם מדובר בסימנים קלושים ולא יציבים, המטופל יסווג במצב של “הכרה מינימלית”.

כיום רמת ההכרה מאובחנת על ידי המבחן המקובל בתחום (Coma Recovery Scale (Revised. מבחן זה בוחן תגובות לגירויים שונים: מעקב בעיניים אחר אובייקט, הפניית הראש לצליל, תגובה לכאב וכן הלאה. מכיוון ששיעור האבחון השגוי בבדיקה זו עשוי להגיע עד 40%.  מומלץ לחזור על המבחן חמש פעמים לפחות.

ואולם, גם במקרה בו חוזרים מספר פעמים על מבחן אבחון ההכרה טעויות קורות. “במחקר מוכר בתחום הכניסו מטופלת שעברה תאונת דרכים והוגדרה ‘צמח’ למכשיר MRI. החוקרים ביקשו ממנה לדמיין שהיא משחקת טניס, וראו כי הפעילות המוחית שלה דומה לפעילות מוחית של אנשים בריאים כשמבקשים מהם לדמיין משחק טניס. פתאום הם הבינו: ‘רגע, היא שם. היא שומעת אותנו ומגיבה לפקודות שלנו. פשוט אין לה דרך לתקשר’. יש גם סיפורים ידועים על אנשים שסווגו כצמחים, אך כששבו להכרה, ידעו לספר לפרטי פרטים מה קרה סביבם בזמן שהיו כביכול מחוסרי הכרה. מדובר באתגר קליני חשוב: לאבחן מהי רמת ההכרה של אדם שעבר פגיעת ראש חמורה. מבחן הריח שפיתחנו עשוי לסייע לרופאים להתמודד עם האתגר הזה”.  מסבירה ד”ר ארזי.

המחקר החל במהלך לימודי הדוקטורט של ד”ר ארזי בקבוצת המחקר של פרופ’ נעם סובל במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע ונמשך במסגרת המחקר הבתר-דוקטוריאלי שלה במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת קיימברידג’.  ממצאי המחקר הייחוד, רואים אור בכתב-העת המדעי Nature