מחקר: דיכאון כרוני לא מטופל גורם לנזקי הזדקנות מואצת

מחקר: דיכאון כרוני ללא טיפול גורם להזדקנות מואצת

מלבד הסבל הרגשי, פוגע דיכאון בתפקוד היומיומי של הסובלים ממנו. ממצאי מחקר חדש מצביעים על השלכותיו של הדיכאון לא רק על הבריאות הנפשית אלא גם על הבריאות הפיזית: נזקי הזדקנות מואצת ותחלואה.

ממצאי המחקר נערך על ידי חוקרים מבית הספר לרפואה של אוניברסיטת סן פרנסיסקו בקליפורניה ופורסם בכתב העת הרפואי PLoS מצביעים על הקשר הבריאותי הקיים בין דיכאון כרוני ממושך ללא טיפול לבין תחלואה כפי שבאה לידי ביטוי בפגיעה ברכיבים ביולוגיים המכונים טלומרים, אשר אחראים להזדקנות מואצת ומחלות מגוונות : אנשים שסבלו במשך שנים מדיכאון ללא טיפול, סבלו מנזקים לתאי גופם שהיו שווי ערך לנזק התאי שקורה במשך הזדקנות של 7 שנים!

דיכאון נמצא כקשור באופן הדוק לשיעורים גבוהים של מחלות הקשורות להזדקנות מוקדמת ותמותה בגיל צעיר. במחקרם בחנו החוקרים את הקשר בין דיכאון, לבין התקצרות הטלומרים הקשורה למגוון מחלות של הזדקנות מואצת. טלומרים הם רכיבים של איזורי הקצה של הכרומוזומים המורכבים ממספר רצפי די.אן איי DNA . הללו נמצאו כגורם חשוב בהכפלת התאים. התקצרות הטלומרים leukocyte telomeres מוכרת כגורם המאותת לתא על נזק ל DNA והפסקת הכפלת התאים, התנוונות ומוות תאי (אפופטוזיס) וכגורם הקשור להזדקנות מואצת. כאשר טלומרים מתקצרים באופן ניכר, תופעה שמתרחשת בד”כ לאחר מיטוזה (חלוקת התא) או לאחר חשיפה לעקה חימצונית ודלקתיות, התאים עלולים להתנוון ולמות.

החוקרים סבורים כי התקצרות הטלומרים הוא היבט חשוב שמתווך את הזדקנות מואצת בעקבות דיכאון. התקצרות הטלומרים מנבאת תמותה מוקדמת ומחלות גם בקרב אנשים שאינם מצויים בדיכאון. החוקרים ביקשו לבחון האם ניתן למצוא בקרב הסובלים מהפרעת דיכאון חמור- דיכאון מג’ורי, הטלומרים מקוצרים, האם התקצרותם תלויה ב”חשיפה” (כלומר דיכאון ללא טיפול מועיל) לדיכאון כרוני ממושך והאם הללו קשורים לגורמים המתווכים המוכרים  – חימצון -אוקסידציה (עקה חימצונית) ודלקתיות.

לשם כך, החוקרים השוו את אורך הטלומרים בין 18 נבדקים שסבלו מהפרעת דיכאון חמורה ולא קיבלו טיפול תרופתי, לבין 17 נבדקי קבוצת הביקורת. כן בחנו החוקרים את הקשר בין כרוניות הדיכאון לבין מרקרים של חימצון  (באמצעות בחינת היחס בין שיעורי ויטמין C ואיזופרוסטן F2  ) ודלקתיות (IL-6) באופן מותאם למאפיינים של גיל ומין הנבדקים.

ממצאי החוקרים העלו כי אורך הטלומרים של קבוצת הנבדקים שהתאפיינו בדיכאון ללא טיפול תרופתי, לא הייתה שונה באופן משמעותי מזו של נבדקי קבוצת הביקורת. עם זאת, נמצא קשר מתאמי הפוך בין חולים עם דיכאון כרוני חמור בלתי מטופל במשך 9 שנים או יותר לבין אורך הטלומר:  הטלומרים של אנשים שסבלו מדיכאון מעל 9.2 שנים ללא טיפול היו קצרים יותר בכ-280 בסיסיים, בהשוואה לנבדקי קבוצת הביקורת. משמעות התקצרות זו של הטלומרים בקרב מי שחלו בדיכאון ולא טיפלו בדיכאון במשך תקופה זו, היתה דומה להזדקנות מואצת של שבע שנים.
מן הממצאים עלה גם כי אורך הטלומר היה קשור במתאם הפוך לעקה חימצונית בקרב כל הנבדקים. עוד נמצא כי אורך הטלומר היה קשור במתאם הפוך לדלקתיות רק בקרב קבוצת הנבדקים שסבלו מדיכאון ללא טיפול תרופתי.

לאור הממצאים סבורים החוקרים כי הזדקנות מואצת שנבחנה לפי התקצרות הטלומרים, הייתה קשורה לשיעורי חשיפה של הנבדקים להפרעת דיכאון מז’ורי- חמור MDD. החוקרים גורסים כי ייתכן שהדבר קשור לחשיפה מצטברת לעקה חימצונית ולדלקתיות בקרב החולים שסבלו מדיכאון. הדבר מעיד, לדעתם כי התקצרות הטלומרים לא קורית לפני הדיכאון ואינה מאפיין עצמי של דיכאון, אלא התקצרות טלומרים עשוי להתפתח בהתאם למשך הזמן בו חווה אדם דיכאון לא מטופל.


דילוג לתוכן