ניסוי הכלא של סטונפורד

ניסוי הכלא של סטנפורד שנערך על ידי הפרופ' זימברדו: ביקורות על ביצוע הניסוי ומוסריותו. צילום אילוסטרציה: Pixabay Bedazelive
ניסוי הכלא של סטנפורד שנערך על ידי הפרופ’ זימברדו: ביקורות על ביצוע הניסוי ומוסריותו. צילום אילוסטרציה: Pixabay Bedazelive

ניסוי הכלא של סטנפורד המכונה גם ניסוי הכלא של זימברדו, על שם הפסיכולוג שהגה וערך אותו הוא בחינת נסיבות התנהגות של משתתפים בניסוי בפסיכולוגיה חברתית, שהתבקשו להתנהג כאסירים וכסוהרים בבית כלא. ניסוי הכלא של סטנפורד נערך על ידי הפרופסור פיליפ זימברדו בשנת 1971 במרתף של אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה, בארה”ב, שהוסב לכלא. בניסוי השתתפו 18 סטודנטים.

מהות ניסוי הכלא של הפסיכולוג זימברדו

מהותו של ניסוי הכלא של סטנפורד היתה הצבה של משתתפים בתוך מסגרת של כלא מדומה. בכלא נכלאו אסירים בפיקוח סוהרים. במתקן בו שהו, היו תנאים פיזיים והיררכיים המנסים לדמות בית סוהר. בניסוי גויסו סטודנטים בעזרת פרסום מודעה בעיתון. הסטודנטים עברו מבחני אישיות פסיכולוגיים, נבחן עברם הפלילי וסוכם איתם על תמורה כספית של 15 דולר ליום עבור השתתפותם. לסטודנטים הוסבר להם שהם יהיו תחת נסיבות של ניסוי מעין זהבו יחוו “פגיעה בפרטיות” ו”אי נעימות מסוימת”. הם הביעו את הסכמתם בכתב לה. המשתתפים היו סטודנטים גברים בלבד שהשתייכו למעמד הבינוני.

במסגרת ניסוי הכלא חולקו המשתתפים בהגרלה לשתי קבוצות. קבוצה אחת של אסירים וקבוצה שניה של סוהרים. מי שהוגרלו להיות אסירים, נעצרו על ידי שוטרים של משטרת פאלו אלטו בעת ששהו בביתם. השוטרים אזקו אותם והסיעו אותם עם כיסוי עיניים אל בניין אוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. שם בתוך מרתף של המחלקה לפסיכולוגיה, אשר הוסב באופן ארעי לכלא, הם נכלאו למשך מספר ימים.

בניסוי הכלא המפורסם של זימברדו זכה לפרסום ותהודה בספרי לימוד לפסיכולוגיה ובאקדמיה בכלל. בניסוי המכונה בקצרה גם ניסוי הכלא הסוהרים קבעו את הסדרים והנהלים, ההתנהגות והענישה בבית הכלא המדומה. המדענים שערכו את הניסוי הסבירו לסוהרים את תפקידם בהסדרת התנהגות האסירים.

הניסוי, לא נערך באופן מבוקר, מפוקח או תחת כללי האתיקה והניסוי המדעי. מטרת הניסוי היתה לבחון את התנהגויות האסירים והסוהרים ולבדוק התנהגויות בשבי בכליאה. ממצאיו פורסמו בעיתונות (ניו יורק טיימס) ולא בכתב עת מדעי כמקובל לשם הערכה ובחינה אקדמית בכללים מדעיים.

מהלך הניסוי

הסוהרים הונחו לשמור על הסדר בבית הכלא ולהתיחס למשימתם ברצינות לצד הפגנת כבוד לאסירים. כפי שהתברר מאוחר יותר, ככל הנראה המדענים הנחו את הסוהרים לנהוג באופן קשה. הסוהרים הולבשו במדים, חבשו משקפי שמש ואלות

במהלך הניסוי הסוגיה המעניינת שבזכותה הפך הניסוי למפורסם ונדון באריכות היתה ההתנהגות המענישה של כשליש מהסוהרים. התנהגות של שליש מהסוהרים היתה ענינית. שליש נוסף מהסוהרים התנהגו כ”טובים” ונקטו מחוות חיוביות לאסירים. הסוג השלישי היה של סוהרים שהתנהגותם היתה תוקפנית, מתעמרת, מטרידה והם נהנו בחלקם מהשפלת אסירים, מהפעלת סמכות, גילוי עוינות ואלימות. הניסוי הראה כי בתנאים שניתנו למשתתפים הסוהרים הם אכן השתמשו בסמכותם  להטריד, להעניש, לפקח ואף להתעמר במשתתפים האסירים.

ביומו השני של ניסוי הכלא, חסמו האסירים את הכניסה לתאים בעזרת מיטותיהם. הסוהרים שהלכו והתגבשו, בדומה לאסירים, החליטו לטפל במרד האסירים באמצעות מטף כיבוי אש, להרחקת האסירים מהדלקתות. בעת דיכוי המרד הסוהרים הפשיטו את האסירים, והעבירו את מובילי המרד לצינוק ברוחב 50 ס”מ בו ישבו המשתתפים האסירים בדוחק בישיבה שפופה.

במהלך ימי ניסוי הכלא הסוהרים הפגינו התנהגויות נוקשות וקשוחות, שהפכו להתעמרות והתעללויות ממשיות. הסוהרים דרשו מהסירים לעשות שכיבות סמיכה, כפיפות בטן וקפיצות. אחד הסוהרים דרך על גבו של אסיר במהלך שכיבות סמיכה שביצע האסיר. דיווחו המדענים העלו כי הסוהרים הפכו להיות יותר תוקניים, התעללו במשתתפים האסירים והפגינו התנהגות יותר ויותר סדיסטית. זאת במיוחד בעת שחשבו שהמצלמות המתעדות את הניסוי אינן מצלמות.

ממצאי הניסוי – התעללות

בהמשך הפכה ההתעללות הפיזית שכללה למשל הוראה של סוהר לאסיר לשבת על גבו של אסיר אחר במהלך שכיבות סמיכה, להתעמרות מינית. משתתפי הניסוי הסוהרים ניצלו את תפקידם והתעללו מינית באסירים. במהלך הניסוי שללו הסוהרים מנעו במהלך הניסוי מהאסירים את האפשרות ללכת לשירותים. הם כיסו את ראשי האסירים בשקים ואזקו אותם בדרכם לשירותים. בלילות הם הכריחו את האסירים לעשות צרכים בדליים בתא, במקום בשירותים.

לאחר מספר ימים מתחילת הניסוי ביקרו הורים את ילדיהם. לפני הביקור שופרו משמעותית תנאי האסירים (מקלחות,ארוחות, מוזיקה, נקיון המקום). ההורים בכל זאת הביעו ביקורת על מצב האסירים. החוקרים הפנו את האחריות למצבם לפתחם של האסירים והתנהגותם.

לאחר כ40 שעות, אחד האסירים, דגלאס קורפי, החל להפגין סימני מצוקה של הפרעה נפשית ובין היתר הפגין התנהגויות זעם, בכי ומחשבה לא מאורגנת. הוא שוחרר לאחר שהסוהרים השתכנעו כי הוא לא משקר להם. לאחר מכן שוחרר אסיר אחר. לנוכח התנהגותם המתעמרת של הסוהרים, במהלך הניסוי גילו האסירים מצוקה, לחץ נפשי וקושי רגשי כיוון שהיו כלואים בתאיהם והיו נתונים למרותם של הסוהרים. הניסוי נמשך שישה ימים, למרות שתוכנן לשבועיים, בשל מצבם הנפשי של האסירים והתנהגות הסוהרים.

בלילו של היום החמישי פנו הורים לזימברדו להפסיק את השתתפות ילדיהם. זימברדו סיכם ואמר כי המדענים הפסיקו את הניסוי אחרי שישה ימים במקום שבועיים בגלל השפעת הסיטואציה על הסטודנטים בניסוי. בתוך ימים ספורים, השומרים – הסוהרים הפכו לסדיסטיים. האסירים סבלו מדיכאון והפגינו לחץ נפשי קיצוני. התנהגות זו ביטאה לדבריו מעט מהטבע האנושי.

הניסוי חידד את השפעת הסמכות והטמעת תפקיד על התנהגות. המדענים הסיקו שמצבים בהם ניתנים  כוח וסמכות, גם אנשים רגילים ללא הפרעות נפשיות או נטיה לסאדיזם עלולים להפגין עמדות מתעמרות, כוחניות ואלימות.

הניסוי הדגיש את השפעתה של סמכות והקצנת התנהגויות בעת קבלת כוח כלפי אחרים. כמו כן, המחיש הניסוי את השפעת הציות של אנשים וכניסה לתפקיד חברתי. חוקרים אחרים חידדו את משמעות הניסוי כמוכיח את מקומה של התנהגות בהתאם לציפיות – “אנחנו מתנהגים כפי שמצפים שנתנהג” . אחרים ראו בניסוי ביטוי לקיומו של פוטנציאל אלים ופטרוני בבני אדם שיתעורר בנסיבות מסוימות.

ביקורות על הניסוי ואתיקה

על הניסוי נמתחה ביקורות במספר היבטים. ביקורת מוסרית על היותו ניסוי לא אתי. כיום, כאשר נדרש אישור ועדת הלסינקי לביצוע ניסויים, ככל הנראה מתכונת דומה לא היתה מאושרת לניסוי. זאת בשל השפעה שלילית של החוויה על בריאותם של המשתתפים.

היבט נוסף של ביקורת היה בנושא תוקפו ומהימנותו של הניסוי והעובדה שהוא לא נעשה בכלים מדענים. כלומר המחקר לא היה מבוקר ובניהול על פי כללים מדעיים. ובכל זאת ממצאיו פורסמו אך תוך עקיפת הביקורת האקדמית בפרסום בכתב עת, בפרסומו בממצאי הניסוי שפורסמו בכתב

המדענים רייכר והאסלם שניסו לשחזר את ניסוי הכלא הגיעו לממצאים מדעיים שונים. על פי ממצאיהם, בשונה מהאסירים, הסוהרים לא הזדהו עם תפקידם כסוהרים. הם סירבו לכפות את סמכותם על האסירים.

השפעת המדענים על התנהגות הסוהרים

הביקורת החמורה במיוחד נשמעה על התערבותו של זימברדו ומדענים אחרים בניסוי. הניסוי לא נערך בכלים מדעניים כנדרש אך ניכרה בו גם התערבות והנחיה של פרופ’ זימברדו ועוזרי המחקר. הללו לפי הטענות הנחו את הסוהרים כיצד לנהוג ועודד אותם לקשיחות. זאת כפי שנחשף  בתמלולים, בהקלטות ובעדויות בנוגע לניסוי.

טיבולט לה טקסייה פרסם את הספר “היסטוריה של שקר” לגבי ניסוי הכלא של סטנפורד. בספר הצביע לה טקסייה על הקלטות שפורסמו לראשונה, מסמכים לגבי הניסוי ומידע שהוכיח את התערבות המדענים והשפעתם על הסוהרים. בהקלטות נשמע זימברדו מסביר לסוהרים לעתיד כי אמנם לא להתעלל באסירים פיזית. ואולם יוכלו ליצור בהם פחד, תסכול או שיעמום. זאת באמצעות שליטה שלהם במצב. עוד עולה מהקלטות אלה כי המדענים שעבדו לצד זימברדו תארו בפני הסוהרים עונשים וכללים שלאחר מכן יושמו בבית הכלא, כך שחלק רב מהתנהגויות הסוהרים לא נהגו על ידם אלא היו יישום של הצעות המדענים/החוקרים.

בהקלטה אחרת מורה אחד מעוזרי המחקר המדענים שעבדו עם זימברדו מנחה את אחד הסוהרים להתנהג בקשיחות. אשר הסוהר לעתיד השיב כי לא כך היה נוהג באופן טבעי, הדגיש המדען מצוותו כי התנהגות קשוחה שכזו “חשובה להצלחתו של הניסוי”.

כך לדוגמה אחד ה”סוהרים”, סטודנט למשחק שגילה התנהגות תוקפנית ולקח על עצמו את התפקיד באופן ש”חשב שנדרש ממנו”, קיבל חיזוקים מצידו של זימברדו עצמו על שביצע את העבודה בצורה טובה.

למרות שהכחיש זאת, נטען כנגד זימברדו שהשתמש בניסוי ככלי לקידום אג’נדה. נטען כי זימברדו השתמש בממצאים כדי לקדם רעיונות של רפורמות משמעותיות בתנאים בבתי הכלא. בעדות שלו בפני וועדת הקונגרס של ארצות הברית, ציין כי נסיבות כליאה יוצרות אצל הסוהרים והאסירים תגובות חריפות פתולוגיות והתבטא בגנות כליאה ותנאי כליאה.

בניגוד לסברה כי אותו שליש מהסוהרים נהגו באופן מתעמר בשל רצונם לפעול באופן סדיסטי בתגובה לקבלת כוח, מדענים סבורים כי דווקא הזדהות עם מטרת הניסוי ונסיון לרצות את המדענים היו ככל הנראה גורם משמעותי להתנהגות המתעמרת. זאת כחלק מקידום מטרה לגרום למודעות ציבורית בדבר תנאי בתי הכלא ואף ייזום רפורמות פורצות דרך. וכפי שפורסם, הוסבר לסוהרים כי להתנהגותם ולתוצאות הניסוי יהיו השלכות חשובות על נושא בתי הכלא:

  Hopefully what will come out of this study is some very serious recommendations for reform, at least reform, if not, you know, revolutionary-type reform

למרות הביקורת מגוונת שהושמעה נגדו השיב זימברדו בהרחבה על הטענות. עוד השיב פרופ’ זימברדו השיב לביקורת שנשמעה נגדו והדגיש כי מטרת הניסוי לא היתה לדמות תנאי כלא. אלא המטרה היתה להדגיש מה עלול לקרוא לכל אחד מאיתנו אם “נמעיט בחשיבות כוחו של תפקיד חברתי והשפעת לחץ חיצוני על התנהגותנו”.