ניצולות שואה בטראומה בסיכון לסרטן השד

ניצולות שואה שסבלו מתסמונת פוסט טראומה הקשורה לשואה נוטות יותר לחלות בסרטן השד במהלך החיים

לדברי החוקרים, הגורם שהשפיע על הקשר שבין תסמונת הפוסט טראומה לבין הסיכוי לחלות בסרטן השד היה רמת הרעב אליו נחשפו במהלך השואה. 

ניצולות שואה שסבלו מתסמונת מפוסט טראומה הקשורה לשואה נוטות יותר לחלות בסרטן השד במהלך החיים, כך עולה ממחקר חדש בהובלתה של ד”ר נעמי וין-רביב מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ופורסם בכתב העת International Psychogeriatrics . עוד נמצא כי הקשר בין פוסט טראומה לסיכוי לחלות בסרטן השד תלוי ברמת הרעב אליה נחשפו הניצולות במהלך המלחמה. “ממצאי המחקר מסמנים קבוצת סיכון חדשה שיש לדאוג לאבחן אותה ולטפל בה”, אמרו החוקרים.

במחקר קודם, מצאה ד”ר וין-רביב כי שיעור התחלואה בסרטן בקרב ניצולי שואה החיים בישראל גבוה לעומת שיעור התחלואה בבני גילם אשר עלו ארצה מאירופה לפני מלחמת העולם השנייה. במחקר הנוכחי, שנערך בהנחיית ד”ר ליטל קינן-בוקר, ד”ר מיכה ברחנא, ופרופ’ שי לין מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה ופרופ’ רחל דקל מאוניברסיטת בר אילן, ביקשו החוקרים לבדוק האם קיים קשר בין שיעור התחלואה הגבוה בסרטן, פוסט טראומה שנגרמה בעקבות אירועי השואה והחשיפה לרעב במהלך השואה.

המחקר כלל 265 ניצולות שואה שחיו תחת השלטון הנאצי בזמן המלחמה (1939-1945), עלו לארץ עד שנת 1989 ומתגוררות כיום בישראל. מהן, 65 נשים היו חולות בסרטן השד ו-200 השתייכו לקבוצת הביקורת, כלומר ניצולות שואה שלא חלו בסרטן כלל. כל המשתתפות במחקר ענו על שאלון שבעזרתו נקבע האם הן סובלות מפוסט טראומה הקשורה לשואה, ועל שאלון נוסף שבדק אירועים טראומטיים נוספים שחוו במהלך חייהן אחרי המלחמה, על מנת לבודד את השפעתם. בנוסף, נבדקה רמת הרעב אליה נחשפו הנשים בתקופת המלחמה באמצעות שלושה מדדים: מדד חשיפה פרטני (אובייקטיבי) לרעב, אותו קבעו לפי מקומות השהות של הניצולה לכל אורך תקופת המלחמה; מדד סובייקטיבי לרעב, שנקבע לפי תפיסת הניצולה; ומדד תסמיני הרעב, שנקבע על פי דיווחי הניצולה על תסמינים גופניים הקשורים לרעב מהם סבלה בזמן המלחמה.

הממצאים הצביעו על קשר ישיר בין רמת הפוסט טראומה לבין הסיכון לתחלואה בסרטן שד: מספר הנשים שחלו בסרטן השד היה גבוה פי שניים בקרב הנשים שסבלו מפוסט טראומה כתוצאה מהשואה בהשוואה לנשים שלא סבלו מתסמונת זאת.

אולם החוקרים גילו כי גם החשיפה לרעב בזמן השואה משפיעה על הקשר שבין תסמונת הפוסט טראומה לבין הסיכון לתחלואה בסרטן שד. כאשר נבדקה בניתוח רב משתני השפעת מדד הרעב הפרטני (האובייקטיבי) נמצא כי הקשר בין פוסט טראומה לבין הסיכון לחלות בסרטן השד מתקיים בקרב הנשים שסבלו מרעב קשה במהלך המלחמה, אך לא בקרב הנשים שסבלו פחות קשה, באופן יחסי. “ממצאי המחקר הראו כי תסמונת הפוסט טראומה מהווה גורם סיכון רק כאשר קיים כבר גורם סיכון מוכר אחר, קרי, הרעב הקשה שחוו ניצולות השואה. במקרה זה, תסמונת הפוסט טראומה משמשת כגורם מקדם ומסייע להיווצרות התחלואה בסרטן השד”, הסבירה ד”ר וין-רביב.

“במהלך המחקר, ראיינתי מעל ל- 300 נשים מדהימות מרחבי הארץ. כמי שצמחה מבית של ניצולי שואה, מי שהוריה גידלו אותה על דרכי ציונות ואהבת מולדת, חוויתי שבר גדול כשגיליתי את היחס של המדינה כלפי הניצולות: את מה שהן נאלצות לעבור בוועדות של שיקום נכים באוצר ואת העובדה שהמדינה ממשיכה למנוע מהן את מה שמגיע להן. אני מקווה שהמחקר יהיה להן ולניצולים בכלל לעזר ויסייע להם להוכיח את צדקתם אל מול האטימות הביורוקרטית, כדי שיוכלו להזדקן בכבוד, כפי שמגיע להם”, מסכמת ד”ר וין-רביב.


דילוג לתוכן