פלואוריד עובר למוח

פלואוריד עובר את מחסום דם-מוח ופוגע קשות במוח, מוח השדרה והעצבים

בישראל עדיין מתרחשת הפלרת המים בישראל. כיצד עלול פלואוריד להשפיע על מערכות הגוף ? באוניברסיטת אוסמניה, המחלקה לזואולוגיה, בהודו, נערך בשנה האחרונה (2011) מחקר, שבדק את השפעת פלואוריד הנתרן על המוח והעצבים של חולדות. המחקר נערך אמנם בחולדות אבל מסקנותיו תקפות לגבי כל היונקים לפחות, גם בני אדם.

במוח יש מחסום, מחסום דם-מוח (BBB) שתפקידו להגן על המוח מפני חדירת חומרים מזיקים. מחסום זה מאפשר מעבר של רכיבי תזונה הדרושים למוח, הוא לא מאפשר מעבר רעלים – אבל יש יוצאים מכלל זה. פלואוריד הוא אחד מהם. הוא מוכר כחומר שעובר את מחסום דם-מוח. יש מספר דיווחים מוסמכים על שינויים שנגרמו מהרעלת פלואוריד בחלקי מוח שונים, כמו בהיפוקמפוס (לו יש תפקיד בזיכרון וניווט), ניאוקורטקס, המוח הקטן, מוח השדרה ועצב ראשי של הרגל. במחקר זה דיווחו החוקרים על פגיעה במוח וברקמות עצבים, עם מתן פלואוריד הנתרן במשך 60 יום לחולדות. במחקר נבדקו 12 חולדות שחולקו לשתי קבוצות שוות: האחת קיבלה מים עם 20 ח”מ (חלקי מיליון) פלואוריד הנתרן והשנייה מי ברז ללא פלואוריד. חשוב לציין שבישראל, לפי תקנות משרד הבריאות, חייבים להפליר את המים בכל ישוב בו יש מעל 5000 נפשות. כך, בדרך כלל, מי ששותה פה מי ברז, בהכרח יקבל פלואוריד.

המחקר הראה שמשקל גופן של החולדות ששתו מים מופלרים היה נמוך משמעותית, לעומת משקלן של אלו ששתו מים ללא פלואוריד. כמו כן, היה משקל ירוד יותר של מוחן. רמות הפלואוריד בהיפוקמפוס, ניאוקורטקס, המוח הקטן, מוח השדרה ועצב ראשי של הרגל, היו גבוהות יותר בקרב החולדות אשר קבלו פלואוריד. בדיקה במיקרוסקופ אלקטרוני של חלקים במוח ובמערכת העצבים שלהן הראתה שינויים ניווניים, בהשוואה למצב החולדות של קבוצת הביקורת – אצלן חלקים אלו לא נפגעו. נצפו פגיעות באקסונים, ניוון בציפוי המיאלין, תאים שחורים במוח השדרה ובעצבים. בקבוצת הטיפול עם פלואוריד היו עוד שינויים מבניים, כמו פגיעה במיטוכונדריות בתאי ניאוקורטקס, היפוקמפוס, המוח הקטן, קרעים בציפוי המיאלין בהיפוקמפוס, גלישה של מיאלין ושינויים בתאי המוח הקטן ובעצבים הראשיים של הרגליים. כך, באופן ברור נראו פגיעות ניווניות במקומות אלו.

הערת המתרגם: חשוב לציין שבהמשך מציינים החוקרים שהם התמקדו בבדיקות שלהם בעיקר בחלקי מוח אלו. מחקרים אחרים מצאו פגיעות בכל חלקי המוח ובאברי גוף רבים נוספים. מקורות מפורטים ימצא הקורא במאמר באנגלית.

חומרים ושיטות המחקר, תוצאות ודיון

תוצאות מחקרים קודמים

פלואורוזיס הוא נזק קליני מוכר שנגרם לשיניים, לעצמות ולרקמות רכות עם חשיפה לרמות גבוהות של פלואוריד. אך גורי חולדות שנחשפו לפלואוריד הראו ניוון מסוים בתאי עצבים. דווח גם על פגיעה של הפלואוריד בכבד, כפי שנמצא בבדיקות במיקרוסקופ אלקטרוני. נצפתה גם התמוססות של תאים, פגיעה במיטוכונדריות ובממבראנות של גרעין התא והתכווצות של תאים ברקמת הכליות, אצל גורי חולדות שטופלו עם מתן פלואוריד. הבסיס המולקולארי של נזקי הפלואוריד הוא בעיקר פגיעה באנזימים, במיוחד אנזימים נוגדי חמצון. במחקרים שונים נמצא שרמה גבוהה של פלואוריד במי השתייה (1-12 ח”מ) פגעה במערכת העצבים המרכזית של בני אדם במישרין, עוד לפני שנמצא נזק של פלואוריד לשלד ופלואורוזיס. לפי החוקרים מולינקס ואחרים, נגרמו היפראקטיביות ונזקים קוגניטיביים עקב נזק בהיפוקמפוס, בגלל חשיפה לפלואוריד הנתרן. שינויים משמעותיים במוח נצפו גם עם מתן כרוני של אלומיניום פלואוריד. החוקר שיוורג’סנקה מצא שינויים בתאי המוח אצל גורי חולדות, שינויים שנגרמו בגלל הרעלת פלואוריד. רוב המחקרים כוונו לכל חלקי המוח. המחקר הנסקר פה מדווח על השינויים בנאורונים בחלקי מוח שונים עם דגש על ההיפוקמפוס, ניאוקורטקס והמוח הקטן, מוח השדרה והעצבים הראשיים של הרגליים, שנצפו בבדיקות במיקרוסקופ אלקטרוני בחולדות, שקיבלו מים עם 20 ח”מ פלואוריד הנתרן במשך 60 יום.

חומרים ושיטות

לשם מחקר זה, נלקחו גורי חולדות זכרים במשקל של 120 ג’ + 20 ג’. הם שוכנו בכלובים מפוליקרבונט עם מצע וקיבלו תערובת מזון סטנדרטית מסחרית ומים שסופקו להם חופשית. לאחר מכן חולקו החולדות לשתי קבוצות, קבוצת ביקורת וקבוצת מקבלי פלואוריד, בכל קבוצה 6 חולדות. לקבוצת הביקורת נתנו מי ברז פשוטים. (כאמור, בהודו לא מפלירים את מי הברזים). הקבוצה השנייה קיבלה מים עם 20 ח”מ פלואוריד הנתרן במשך חודשיים. בסוף המחקר נבדק המוח של החולדות לחלקיו השונים. רמות הפלואוריד במוח של החולדות ובמוח השדרה שלהן נבדקו בשיטת בדיקה יונית-אלקטרונית ייחודית לפלואוריד. התהליך הטכני של ניהול הבדיקות לא מובא כאן, הוא טכני מדי. למעוניינים, הוא מצוי כמובן במחקר עצמו שפורסם באנגלית.

תוצאות

התוצאות הראו רמות פלואוריד גבוהות באופן מובהק . במוח הקטן נמצאו שינויים מורפולוגיים במיטוכונדריות ובאוליגו-דנדריטים ומספר אקסונים עם מיאלין דק מדי. ברקמת ההיפוקמפוס נמצאו שינויים ניווניים. שום נזק כזה לא נמצא אצל החולדות בקבוצת הביקורת, שלא קיבלו פלואוריד.

דיון

בדיווחים של מחקרים קודמים על נזקי הפלואוריד ייחסו את הנזק שלו לפגיעה במיאלין. פגיעה זו יוחסה להרעלת פלואוריד ישירה, בעוד שאובדן פעולה בעצבי תנועה יוחס לפגיעה במוח השדרה. מחקרים רבים דיווחו שצריכה מופרזת של פלואוריד גורמת נזק למערכת העצבים. בניסויי המעבדה המוקדמים של צוות מחקר זה, שנערך על עכברות להן נתנו מים עם 20 מ”ג פלואוריד הנתרן למשך 14 ימים בלבד, נמצא גם דיכוי של אנזימים נוגדי חמצון ואנזימים משחררי אנרגיה. פלואוריד פגע בתאי עצב, מיטוכונדריות ובגוף גולגי. במחקרים קודמים נמצא שפלואוריד בריכוז של 20 ח”מ פוגע קשות בנאורונים במוח, כמו גם במוח השדרה ובעצבים הראשיים של הרגליים, מה שגורם להפרעות תפקוד ולשיתוקים. ורנר ועמיתים דיווחו שמתן ממושך של מי שתייה מכילי אלומיניום פלואוריד ופלואוריד הנתרן לחולדות גרם אצלן לשינויים מורפולוגיים ניכרים באזורי מוח ייחודיים. במחקר זה, החוקרים מצאו נזקים בתאים בעצב המוליך לרגליים, כולל פגיעה במיאלין, אצל החולדות שקיבלו פלואוריד. במוח השדרה נמצאו אצל אלו שקיבלו פלואוריד גם נזקים נוספים.

סיבות מהותיות לנזקי הפלואוריד הן שהוא גורם לפגיעה על-ידי רדיקלים חופשיים וחמצון-על של שומנים. אלו נמצאו גורמים נזק לדנדריטים ולקשרים הסינפטיים ועד להרס נאורונים. פלואוריד נצפה כמתרכז בחלקים שונים של מוח החולדות ובמיוחד בהיפוקמפוס. הרעלת פלואוריד מפחיתה את הייצור של חומצות שומן שאינן כולסטרול, חלבונים, חומצות אמיניות ו- RNA במוחם של ארנבים. נזקים אלו של הפלואוריד נגרמים, כפי הנראה, מעירור של תהליכי חמצון של רדיקלים חופשיים וחמצון-על של שומנים אשר מפריעים לסילוק גלוטמאט ומפעילים תאי מיקרוגליה, בהם יש מאגרים

ניכרים של גלוטמאט. נמצא שאחד ממוצרי חמצון היתר של שומנים, שכינויו HNE-4, פוגע במיוחד בפעולת הסינפסות ומונע סילוק גלוטמאט על-ידי חלבון מסלק גלוטמאט. עוד נמצא, שפלואוריד הנתרן מגביר את הפעילות של סינטאז ניטריק אוקסיד ולחומר זה יש תפקיד מרכזי בכל המחלות הניווניות במוח ובעצבים. זאת הוא עושה בעיקר על-ידי הפרעה ליצירת אנרגיה במיטוכונדריות, מניעת סילוק גלוטמאט ועירור חמצון-על של שומנים.

לסיכום, בדיקות עם מיקרוסקופ אלקטרוני באזורי מוח שונים כמו נאוקורטקס, היפוקמפוס, המוח הקטן וכן מוח השדרה ועצב ראשי של הרגליים גילו נזקים ברורים, שנגרמו על-ידי חשיפת חולדות לפלואוריד. דרושים מחקרים נוספים על-מנת לקבוע איך נגרם הנזק במישורים המולקולארי והתאי, נזק האחראי לשינויים ניווניים במוח ובעצבים. זאת מעבר למה שכבר נמצא במחקר זה, שהוא הראשון מסוגו שבדק בסריקה ממוחשבת נזקי פלואוריד הנתרן אצל חולדות, שקיבלו חומר זה במי השתייה שלהן.

הערות מאת כותב המאמר, ד”ר מרדכי הוכברג:  לצורך מחקר זה נתנו לחולדות 20 ח”מ פלואוריד הנתרן. במי השתייה בארץ מכניסים כ-1 ח”מ של פלואוריד. אבל, מסתבר שגם כמות זו בהחלט רעילה, כי השפעתה מצטברת לאורך זמן. לטכנאים העובדים בהפלרת המים בעיריות ניתן טופס אזהרה בו נאמר שמותר להם לגעת במים עם עד 2 חלקי מיליון פלואוריד. לזמן קצר – 4 חלקי מיליון. ולנו נותנים לשתות, להתקלח, לרחוץ תינוקות ב-1 חלקי מיליון. אם יש חומר המוגדר כרעל, רק חלק עשירי ממנו במקרה הטוב וחלק המאה במקרה הפחות טוב, לא יזיקו באופן מיידי וגורף.

היה “מדען”, אולי אלכימאי, אולי חוקר, בשם פרסלסיוס, שחי בימי הביניים. הוא קבע כלל: המינון הוא זה שעושה את הרעל. לפי הערכה מאוד זהירה, קביעה מוטעית זו גרמה לתמותת אין ספור אנשים. רעל הוא רעל הוא רעל. כל חומר שאיננו דרוש לגוף לשם בנייתו או תיפקודו, הוא מיותר. בל נשכח שלחומרים כימיים רבים יש אפקט מצטבר. לפי ההגדרות של FDA, הפלואוריד איננו שייך לקבוצת רכיבי התזונה החיוניים. אין לו שום תפקיד חיובי בגוף. באדמות יש חומר, פלואוריד הסידן, שאולי מצמצם במידה מינימאלית עששת. פלואוריד הנתרן רעיל פי 85 יותר ממנו, חומצה הידרופלואורוסיליצית, שהיא זו המוכנסת בארץ למי השתייה, רעילה עוד ותר מפלואוריד הנתרן.

יש סוכר המופק מעצים, קסיליטול, שמצמצם ב-80-90% עששת שיניים. זהו חומר טבעי לחלוטין שעוזר גם לחולי סוכרת, להורדת רמת סוכר מופרזת וגם לחולי ברונכיט ואסתמה. חשוב שימליצו עליו ויספקו אותו בצורת סוכריות או מסטיק לילדים. רק כ- 1% מן הפלואוריד שמצוי במים מגיע לשיניים. השאר יורד לקיבה ולא חוזר יותר לשיניים – הוא רק מרעיל את כל חלקי הגוף האחרים. אנו מצפים שתבונתם ואחריותם של כל הגורמים שיכולים להפסיק מפגע קטלני זה בארץ תבוא לידי ביטוי.

מקורות

P Yugandhr Reddy, et al. Neuro degenerative changes un different regions of brain, spinal cord and sciatic nerve of rats treated with sodium fluoride.

J Ned Allied Sci 2011l1(1):30-35.

* האמור במאמר זה אינו בגדר ייעוץ או מרשם רפואי אלא מידע שהופיע בעיתונות מדעית או ברשת האינטרנט. על מי שנזקק לטיפול, יש לפנות לרופא או תזונאי, בהתאם למצבו.

מאת: ד”ר מרדכי הוכברג Ph.D, תזונאי. מתוך כתב העת “תזונה פלוס”. לרכישת מנוי, התקשרו 08-9407466