שיטה חדשה תסייע לבצע דגימת רקמות ותחסוך כאב וסיכון

שיטה חדשה תסייע לבצע דגימת רקמות ותחסוך כאב וסיכון: מדענים ישראלים פיתחו שיטה חדשה לדגימת רקמות העשויה לחסוך כאב וסיכון הקיימים בביופסיות חוזרות

השיטה מבוססת על האלקטרופורציה שמגדילה את חדירות התאים באמצעות שדה חשמלי ומפחיתה סיכונים במיוחד בביופסיות חוזרות

מדענים ישראלים מאוניברסיטת תל אביב, בהובלתו של הפרופסור אלכס גולברג מבית הספר ללימודי הסביבה, ובשיתוף עם קבוצתו של פרופסור זהר יכיני מהמרכז הבינתחומי הרצליה ומהטכניון, פיתחו שיטה חדשנית לדגימת רקמות. השיטה עשויה לחסוך מהחולים את הכאב והסיכון שבביופסיות חוזרות בגישה המסורתית. שיטה ייחודית זו מסתמכת על הטכניקה הפיזיקלית של אלקטרופורציה – הגדלת חדירות התאים בעזרת שדה חשמלי – על מנת לדגום נוזלים תוך תאיים בלבד (לא רקמה שלמה).

מיצוי מולקולות עם פולסים חשמלים מאפשר זיהוי רקמות סרטניות לעומת רקמות רגילות. צילום: פרופ' אלכסנדר גולברג
מיצוי מולקולות עם פולסים חשמלים מאפשר זיהוי רקמות סרטניות לעומת רקמות רגילות. צילום: פרופ’ אלכסנדר גולברג

 

 

 

 

 

 

 

 

במחקר שראה אור בכתב העת Scientific Reports השתתפה המדענית יוליה שביריוב ממעבדתו של הפרופסור גולברג. לדברי הפרופסור יכיני: “דגימת רקמות בכלל ורקמות מגידולים סרטניים ומסביבתם בפרט היא הליך נפוץ ברפואה, ויש לה חשיבות מיוחדת ברפואה מותאמת אישית. הדגימות משמשות לאבחון ולאיפיון מבני ומולקולרי, בכדי לזהות את סוג הגידול ולצפות מראש את תגובתו לטיפולים שונים. כיום מבוצעות הדגימות בעיקר באמצעות ביופסיה – חיתוך והוצאה של פיסת רקמה, אך לשיטה זו יש מספר חסרונות: היא גורמת לפציעה ולדימום ואף לדלקת וכאב במקום הביופסיה, וחשוב מכך, הדגימה שנלקחת בדרך זו היא מקומית, ואינה מספקת מיפוי מקיף על הגידול כולו. אנחנו ביקשנו לפתח שיטה חלופית שעשויה להרחיב את המידע המופק מההליך, על ידי דיגום נוזלים מהרקמה בעזרת שדה חשמלי.”

לדברי פרופסור גולברג, זוהי טכניקה פיזיקלית בשם אלקטרופורציה. טכניקת האלקטרופורציה,היא דרך שבה משתמשים בשדה חשמלי כדי להגדיל את החדירות של קרום התא. עד היום שימשה טכנולוגיה זו בעיקר לצורך החדרת מולקולות (כמו DNA או תרופות) אל תוך התא, למשל בהליכים של הנדסה גנטית, או למיצוי מולקולות מצמחים בתעשיית המזון.

המדענים דגמו כליה וכבד של עכברים בריאים ומסרטן כבד אנושי שהושתל בעכברים. לאחר מכן המדענים חשפו את הרקמות לשילוב של פולסים חשמליים – 50 פולסים קצרים במתח גבוה של 500 וולט ו-50 פולסים ארוכים במתח נמוך של 50 וולט. ההליך הפיק מהרקמה נוזל, שממנו הופקו לאחר מכן מולקולות של חלבונים ו-RNA. איפיון החלבונים שמוצו מהרקמות העלה כי הפרופיל המולקולרי של הדגימות שנמדדו בדרך זו דומה לפרופילים המוכרים מהספרות המדעית שהדרך להשגו היתה ביופסיה שלמה של הרקמה, ומספק מידע אמין ומדויק יחסית על הרקמות הנבדקות.

הפרופסור גולברג מסכם באומרו כי “במחקרנו פיתחנו שיטה חדשנית לנטילת דגימות מולקולריות מרקמות, על ידי חשיפתן לשדות חשמליים, מיצוי מולקולות עם פולסים חשמלים מאפשר זיהוי רקמות סרטניות לעומת רקמות רגילות” לגישה שלנו יש מספר יתרונות על שיטות הביופסיה המקובלות: היא אינה פוגעת ברקמה עצמה – פגיעה שעלולה לייצר דלקת ואף לעודד היווצרות גרורות; היא יכולה לזהות הימצאות של גידול סרטני באיבר מסוים גם כשמקומו המדויק של הגידול אינו ידוע; והיא יכולה לאפשר דגימה ממקומות שונים ומיפוי מקיף של הרקמה או הגידול. הממצאים אלו עשויים לשמש בסיס לפיתוח גישה חדשה לנטילת דגימות לאיפיון גידולים סרטניים בבני אדם, שתסייע מאוד לרפואה המותאמת אישית.”


דילוג לתוכן