תורשה מנדליאנית – חוקי התורשה של מנדל

תורשה מנדליאנית  – תורשה מנדלית היא תורשה המתוארת על ידי חוקי התורשה שביטא גרגור מנדל עקב מחקריו על אפונה. Mendelian inheritance – תורשה מנדליאנית או חוקי התורשה של מנדל מצויים בשורש של ההסבר לגבי האופן שבו תכונות עוברות באמצעות גנטיקה או תורשה. תורשה מנדליאנית מתארת מעבר של תכונות פשוטות באמצעות גנטיקה לגבי תכונות פשוטות. עם זאת תכונות מגוונות עוברות באופן שחוקי התורשה של מנדל אינם מתארים אותה. תורשה בדרכים מורכבות מכונה תורשה לא מנדליאנית או תורשה לא מנדלית. רוב התכונות מועברות דווקא בתורשה לא מנדלית.

חוקי התורשה המנדליאנית נקבעו על ידי גרגור מנדל, הביולוג באמצעות מחקר צמחי אפונה בשנים 1865-1866. מנדל קבע את החוקים התורשתיים באמצעות הכלאות פרחי אפונים. על עבודתו המשמעותית בפענוח חוקי התורשה המנדלית מכונה מנדל אבי הגנטיקה. חוקי התורשה של מנדל זכו להתייחסות של הקהילה המדעית רק 16 שנים לאחר מותו (1884).

חוקי התורשה של מנדל היוו את התשתית הרעיונות למחקר הגנטי של תכונות. כלומר ביססו את תחום החקר של הרכב הגנים המוביל להיווצרות תכונות ולהורשתם לצאצאים.

חוקי התורשה של מנדל כוללים מספר עקרונות :

  1. חוק ההפרדה – כל תכונה ביצור חי נקבעת על ידי שני פקטורים נפרדים. כל פקטור – אללים כולל חצי מהגנים ומגיע מאחד משני ההורים.
  2. חוק ההתפלגות העצמאית- הפקטורים השונים של תכונות מחולקים בין גמטות בלי תלות ביניהם. כלומר הצאצאים מקבלים את הגנים משני ההורים שלהם אך כל צאצא מקבל תמהיל בעל אופי שונה של הגנים של הוריו.

הסבר אודות חוקי התורשה של מנדל

 


דילוג לתוכן