תחל שנה ומסכיה…

תחל שנה ומסכיה…
כולנו עסוקים בחזרה ללימודים ונערכים לבואם של החגים. כולנו מאחלים שנה טובה ומתוקה ומתעניינים “מה אתם עושים בחגים?”. כולנו עסוקים בשגרה העמוסה אבל מנסים להרים את הראש ולחשוב מה אנחנו מאחלים לעצמנו ולילדינו לשנה החדשה הבאה עלינו לטובה…

אז הפעם אני חורגת ממנהגי ושוברת שגרה: הפעם אני רוצה לתת המלצה אחת חמה לכבוד השנה החדשה והיא “שתהיה לכם שנה של תקשורת מקרבת ויחסים טובים עם ובלי המסכים”. כי בסוף הכל סובב סביב היחסים ותקשורת זה כל הסיפור, אז אם נדע ליצור תקשורת טובה, כל השאר יסתדר מעצמו. אם נדע באמת לדבר עם הילדים ובעיקר בדור המסכים, יהיו לנו יחסים טובים.

אז איך עושים את זה, אתם שואלים? זה קורה בחמישה צעדים קטנים ומשמעותיים:

1. מעלים את התקשורת על השולחן (ליד הראש של הדג…) – מציפים את נושא התקשורת והמסכים מול הילדים ומבקשים מהם לרשום ציפיות ובקשות בנוגע למסכים. למשל כמה זמן מסכים הם היו רוצים? (תתפלאו לפעמים מהתשובות שהם מספקים…) מה הם מבקשים מאתנו בנושא זה? כיצד הם רואים את היחסים המשותפים בבית לצד המסכים? אם מדובר בילדים קטנים, הם יכולים לצייר או להעזר באחים הבוגרים. גם ההורים עושים לעצמם רשימת ציפיות מעצמם ומהילדים בהתאם.

2. גיבוש הסכם שלום – קובעים מועד שנוח לכל הנוגעים בדבר (כן, היום קשה יותר למצוא זמן שבו הילדים פנויים…) ויושבים לשיחה אמיתית ומעמיקה על מקום המסכים במשפחה. מקשיבים לבקשות הילדים, מציגים את ציפיות ההורים ומגיעים לעשר תובנות (עשה ואל תעשה) לצד המסכים. ניתן למשל לקבוע אילו תכנים מתאימים לצפייה של הילדים, כמה שעות ביום נמצאים במסכים, באילו זמנים אין שימוש במסכים (כולל הניידים של ההורים…), האם ומתי נקנה פלאפון חדש או טלוויזיה לילדים? מומלץ לכתוב את הכללים על דף גדול ולתלות במקום בולט.

3. להיות או לחדול – פעמים רבות בחיים אנחנו מוצאים את עצמנו בצמתים וצריכים לקבל החלטות חשובות. כל יום מזמן לנו בחירות והעדפות. גם בהקשר למסכים, מומלץ מאוד לאפשר לילדים לבחור. אנחנו אמנם מתווים את הגבולות (ע”ע סעיף 2), אבל כדאי לתת לילדים מרחב פעולה בתוך הגבולות. אפשר למשל לקבוע זמן מסכים ביום, אבל להציע לילדים לבחור מה הם מעדיפים לעשות בזמן זה (צפייה בטלוויזיה, משחק במחשב, האזנה למוסיקה ועוד), מומלץ גם לכוון לשימוש במסכים עם בני משפחה אחרים.

4. “כשאתם אומרים לא…” – חלק מהגדרת גבולות הוא לדעת להגיד לא. עם זאת, חשוב גם לדעת להסביר למה לא. אמנם אנחנו ההורים והם הילדים, אבל כדאי שיבינו מאיזה ערך אנחנו מגיעים ולמה חשוב לנו במה הם צופים ועם מי הם מתכתבים ועוד. בנוסף, חשוב מאוד לדעת להגיד מה כן. רובנו עסוקים בכיבוי שרפות ובניסיון לשלוט על המסכים בחיי הילדים (לצערנו זה בלתי אפשרי…) כי ברירת המחדל של הם היא המסכים, אבל אנחנו לרוב לא מציעים אלטרנטיביות. מה כן? מה מותר לעשות? מה אפשר שנעשה ביחד? כל הורה מכיר את ילדיו ויודע להציע הצעות אטרקטיביות כדי לבלות ביחד.

5. ביחד או בנפרד – המטרה החשובה של הגדרת גבולות ובניית תקשורת טובה עם הילדים היא כדי להשאר המבוגרים האחראים ולהיות משמעותיים בחיי הילדים. אני בטוחה שאף אחד מאתנו לא רוצה שהמסכים יחנכו עבורו את הילדים. לכם עלינו לקבל החלטות מושכלות בנוגע למסכים כדי להיות יותר ביחד ופחות בנפרד. עלינו להבין שהמסכים הם חלק בלתי נפרד מחיי הילדים וזו ברירת המחדל שלהם. המסכים נותנים להם מענה לצרכים רבים ומאפשרים להם דרכים רבות לקבלת מידע, לתקשורת עם חברים ועוד.

עם זאת, המסכים גם מרחיקים את הקרובים וכאן נכנס התפקיד שלנו, ההורים. עלינו לעזור לילדים (ולעצמנו…) למצוא את האיזון הנכון בין צריכת המסכים לניהול המשפחה והיחסים בלעדיהם. עלינו לחזור ולהזכר מהן הפעילויות האהובות עלינו כמשפחה? מתי לאחרונה הורדנו מהמדף את משחקי הקופסא? מתי ישבנו לארוחת ערב משפחתית בלי צלצולים וצפצופים? מתי הרמנו את הראש והסתכלנו אחד לשני בעיניים כשאנחנו מדברים או מקשיבים? לאן נעלמו הצחוקים והטיולים בלי להיות עסוקים בצילומים?

אז בואו נחזיר את היחסים למשפחה, בואו נמצא את המילים בים של סמיילים, בואו נתקרב ונדבר מהלב ללא מסכים וכך נשמור על יחסים טובים ואמיתיים עם הילדים. בואו נישאר המבוגרים האחראים ונפסיק לשפוט ולבקר את הילדים אלא נהיה נוכחים, נחווה חוויות ולא נשתף תמונות, נהיה ביחד ולא בנפרד, כי תקשורת זה כל הסיפור, כל השאר יגיע כבר לבד…

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת המתמחה ביחסים סביב המסכים. שלי שותפה במרכז “רגעים” ומעבירה הרצאות וסדנאות להורים ולאנשי חינוך ומקצוע לשם שמירה על מקומם כמבוגרים אחראים לצד שיפור היחסים עם דור המסכים.