תיווך הורי סביב מיניות בתקשורת

אונס קבוצתי:  תיווך הורי סביב מיניות בתקשורת

השבוע כולנו נחשפנו לאירוע טרגי נוסף של אונס קבוצתי בקרב נערים בני 12-14 וקורבן בת 12. חדשות לבקרים התקשורת עוסקת בנושא המין (הטרדה מינית, אונס, מעשי סדום ועוד) כנושאים ‘שגרתיים’ על סדר היום הציבורי מעל דפי העיתון ובאתרי החדשות השונים. במקרים אלה, אנחנו כמבוגרים וכהורים מתחלחלים למול התמונות המטושטשות והפרטים המבחילים ותוהים מדוע זה קורה? איך ניתן למנוע את המקרה הבא? האם זה יכול לקרות לילדיי ?

מתח מיני. מקור: ויקיפדיה ברשיון cc3-by-sa. צילום: Dirty Mafia
מתח מיני. מקור: ויקיפדיה ברשיון cc3-by-sa. צילום: Dirty Mafia
אין ספק שהתקשורת לא המציאה שום דבר ואירועים דומים (פחות או יותר) התרחשו גם בעבר. עם זאת, עצם העובדה שהתמונות והפרטים מגיעים אלינו באופן ישיר ומלא משפיעות על תפיסת האירועים ועל משמעותם עבורנו ועבור ילדינו. מחד כמובן שיש חשיבות ואף חובה לסקר אירועים כגון אלה בכדי ליידע את החברה על עוולותיה וכן למען ‘יראו וייראו’ עבור נערים ונערות אחרים. מאידך, סיקור דומיננטי של אירועים אלה ודומיהם עלול ליצור דווקא עניין ולגיטימציה להתנהגות דומה בקרב צעירים החשופים למידע ולתמונות והדבר עלול אף להעצים את התופעה.

אז מה מקומנו כהורים במקרים מעין אלה? מה עלינו לעשות וכיצד להכיל את משמעותם ולהעביר את חשיבותם לדורות הבאים ? כולי תקווה שאין ספק בליבו של אף הורה שילדיו חשופים למין ולעיסוק במיניות באמצעות התקשורת על כל ערוציה (חדשות/אתרי פורנו/סרטים וסדרות לנוער ולמבוגרים). אם כך הדבר, בואו לדבר על זה! אמנם המין עדיין נחשב לטאבו חברתי אבל בעידן התקשורתי הוא אינו כזה עוד. ילדינו רואים מדי יום תמונות וסרטונים שאינם בהכרח מתאימים לגילם או ליכולתם השכלית ו/או הרגשית להכילם (ישנם אף מקרים רבים בהם בני נוער מייצרים ומפיצים סרטים בקרב חבריהם ומתעדים את מעשיהם הנפשעים באמצעות התקשורת כמו במקרה שלפנינו). כלומר, עלינו להיות מודעים לעובדה שילדינו חשופים ונגישים למין וליחסים גלויים על המרקע ולכן תפקידנו וחובתנו היא לתווך עבורם מידע זה. כיצד עושים זאת? בזהירות..
ראשית, עלינו להבין מהילדים מה ידוע להם על האירועים ולהשלים את הפרטים החסרים לקבלת התמונה השלמה (בחלק מהמקרים מדברים עם הילדים בגן או בבית הספר על הנושא). בנוסף, עלינו להכניס את המידע למסגרת הקשר מתאימה ולהסביר את הפרטים, הנסיבות והמשמעויות. סיקור תקשורתי של אירועים חריגים כמו המקרה הנדון מציע בסיס לגיטימי לניהול שיחה אמיתית וכנה עם המתבגרים (שלרוב אינם משתפים פעולה עם ההורים), ובאמצעותה נוכל להקנות להם ידע וניסיון חיים שיעזור להם בהתמודדות עם מצבים דומים בהמשך.
שנית, עלינו כהורים להבין מה ילדינו חושבים על נושאים חשובים כמו זוגיות, מיניות, יחסים או מין. זאת בשל חשיפה קבועה ושיטתית לנושאים אלה בתוכניות טלוויזיה ובאתרי אינטרנט רבים. מחקרים הראו כי ילדים ובני נוער רבים נחשפים לראשונה למין דרך המסכים המייצגים את הנושא באופן מעוות ולא מציאותי. תהליך זה בעייתי במיוחד בשל תחושת הבושה וחוסר הנעימות לאמת את המידע שקיבלו עם מבוגרים אחראים בסביבתם ולכן הם נוטים להאמין למידע שקיבלו מהתקשורת. לדוגמא חשיפה לאתרי פורנו מציגה את המין כאקט טכני ללא רגשות ומציגה את האישה כאובייקט מיני. בהתאם, הם נוטים לתפוס יחסים וקשרים מיניים במציאות החברתית שלהם באופן דומה ועלולים להתאכזב בשל הפערים הקיימים בין השניים. סיטואציה זו עלולה להשפיע גם על התנהגותם באופן שאינו הולם את המקרה במציאות שלהם.

יתרה מכך, בני נוער מושפעים רבות מקבוצת השווים (בעיקר בגיל ההתבגרות) ולכן הם עלולים להיגרר להתנהגויות לא מקובלות בשל הרצון לרצות או בכדי להיות ‘אחד מהחבר’ה’. חשש זה מצריך תהליך של הסברה הורית על משמעות ה’הליכה עם העדר’ והצורך של המתבגר להפעיל שיקול דעת להבנת מעשיו וההשלכות שעלולות להיות לכך (כפי שבמקרה הנדון כמה מהנערים טענו שנגררו לסיטואציה בשל לחץ מחבריהם ולא הבינו את משמעות האירוע בזמן התרחשותו).

נקודה נוספת למחשבה העולה בעקבות האירוע היא משמעות ההסכמה, או במילים אחרות: ‘כשאת אומרת כן, למה את מתכוונת??’ בני נוער רבים טועים לחשוב שהסכמה משמעה רצון חופשי ובחירה בפעולה כלשהי, למרות שאנחנו כמבוגרים יודעים שהסכמה עלולה לנבוע מרצון לרצות, מפחד ולחץ מאחרים או מהרצון להשתייך לקבוצה מסוימת, גם במחיר של הסכמה לדבר שמנוגד לרצון החופשי של הפרט עצמו. גם במקרה זה, בני הנוער חסרים את ניסיון החיים והיכולת להבחין בין כן ולא ובין טוב ורע. תחום אפור זה מקשה עליהם בהבנת סיטואציות שונות בחייהם כבוגרים ומכתיב צורך בהבנה חברתית ומוסרית מוקדמת לשם התנהלות תקינה. שוב, עלינו כהורים לעזור להם להבין מה ההבדל בין הקצוות ולתת להם כלים להעריך באיזו מידה ובאילו תנאים ההתנהגות מתאימה, מוסרית וראויה או להיפך.

לסיום, סביר להניח שילדינו (הבנים והבנות כאחד) יעשו טעויות בחייהם כי ככה לומדים וזה מה שהחיים מזמנים, אך לעיתים מעידה חד פעמית עלולה לעלות להם ביוקר ולהשפיע על כל חייהם הבוגרים (התנהגות שלילית ולא מקובלת ואף תיעוד של אירוע שלילי עלול להשפיע לרעה על המשתתפים בו, כפי שקרה במקרה זה). לכן עלינו לעמוד על המשמר, להמשיך ולתפקד כמבוגרים אחראים (במיוחד במציאות התקשורתית שבה הם גדלים) ולכוון אותם כיצד להתנהל בעולם האמיתי שאינו דומה למסך הטלוויזיה או המחשב, אך לצערנו לעיתים ניראה כמו סרט אימה !

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ’ פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.

לקראת יום המשפחה , ד”ר שלי גפן מעבירה הרצאות בנושא היחסים סביב המסכים. מוזמנים לפנות !