איך להתמודד עם רכישת מוצרי טכנולוגיה לילדים

איך מתמודדים עם הבקשות של הילדים לרכישת מוצרי טכנולוגיה ?
כולנו יודעים שהטכנולוגיה מתקדמת מהר מאוד וכל מוצר חדש הופך להיות ישן לאחר זמן מוגבל. יש בדיחה שמספרת על זוג זקנים שחיים יחד 50 שנה ונשאלים מה סוד האושר שלהם? הזקנה עונה בלי להתבלבל: בזמננו אם מכשיר הפסיק לעבוד תיקנו אותו ולא החליפו אותו באחר…”.

בשנים האחרונות החידושים הטכנולוגיים מהירים מתמיד ומציבים רף גבוה לצרכנים ולהורים בפרט. בדור המסכים הילדים צורכים באופן כמעט טבעי מסכים מגיל צעיר מאוד. בהתאם הם לומדים להכיר את המכשירים ולהשתמש בהם לצרכים שונים. חלק מהצרכים אובייקטיבים ואמיתיים וחלקם הם רצונות שנוצרים בזכות התקשורת והפרסומות המשכנעות את הילדים להיות צרכנים מתמידים. בין הילדים קיימת תחרות סמויה וגלויה סביב רכישת מכשירים ושימוש בהם העולה מזמן לזמן. כל ילד רוצה להיות מעודכן ולהחזיק בפלאפון החכם והחדיש ביותר בכיתה ובקבוצת החברים.
סיטואציה זו מכתיבה קושי ואתגר בפני ההורים, הנדרשים להחליט מה קונים? מתי קונים? כמה כסף משקיעים? מתי מחליפים ועוד…הילדים נחשפים בתקשורת לחידושים והמצאות חדשות ומעוניינים לרכוש אותן כמו: פלאפונים, אייפד, טאבלטים, מחשבים ומחשבים ניידים, ועוד. לרוב הם גם יציגו בפנינו סיבות שונות ומשונות המצדיקות את הרכישה וישאירו אותנו ההורים פעורי פה. בהרבה מהמקרים הילדים אף דורשים מכשירים משוכללים יותר מהוריהם, שכן הם דור המסכים ומבינים.
אז מה עושים במצבים כאלה ואיך מתמודדים עם גל הבקשות והדרישות וכמובן ההוצאות הנלוות?

1. תיאום ציפיות – ראשית עלינו ליצור בסיס משותף לשיח על המסכים שבו כל אחד מהצדדים יציג את טענותיו ותוסדר הסכמה המקובלת על שני הצדדים מבחינת צרכים ומענים לילדים. יש לקחת בחשבון בשיחה את גילאי הילדים, צרכיהם האמיתיים לצד רצונותיהם. למשל עלינו לחשוב מראש באיזה גיל נרצה לרכוש פלאפון לבן הצעיר ונקבע את הכללים בהתאם.

2. אבחנה בין צורך ורצון – התקשורת יודעת טוב מאוד את עבודתה והיא מפעילה לחצים ומייצרת צרכים בעיקר בקרב הצעירים. עלינו לדעת לעזור ולכוון את הילדים להבחין בין צורך לרצון. אם אכן קיים צורך, יש למצוא לו מענה (ואולי הוא יהיה ברכישת מכשיר) אבל אם מדובר ברצון בלבד, זו כבר סיטואציה של בחירה והחלטה ולא חובה. למשל אם אנחנו צריכים לדעת היכן הילד נמצא ואיך הוא חוזר מבית הספר, זה בסיס איתן לצורך.

3. אחריות הילד וחלקו בעסקה – רבים מאתנו (ובעיקר הילדים עצמם) נוטים לשכוח את חלקם בעסקאות ובאחריות. יש להדגיש ולהסביר לילדים על האחריות הטמונה ברכישת מכשירים, על הצורך לשמור על המכשיר, לא לאבד ולא לשבור, לא להיחשף לתכנים בעייתים או להתחבר עם אנשים זרים. אם החלטנו לרכוש את המכשיר, אנחנו צריכים להבהיר מהם כללי השימוש וההתנהלות סביבו, מה קורה במצב של גניבה/שבירה, מתי נרכוש מכשיר חדש (כדאי למשל לקבוע זמנים מוסדרים מראש כמו החלפת פלאפון כל שלוש שנים ועוד).

4. כולם זה לא צידוק – כולנו עשינו שימוש מרובה במילה כולם וגם היום היא עובדת על ההורים (אולי יותר מתמיד…). אין ספק שיש צדק בדברי הילדים הטוענים שיש פלאפונים חכמים לרוב החברים, אבל זו לא סיבה או הצדקה לרכוש גם להם. עלינו להפעיל שיקול דעת משלנו מתוך היכרות עם הנפשות הפועלות ולהחליט האם נרצה לחשוף את הילד לסכנות ולמשמעויות העולות מרכישת המכשיר וטובתו עולה על טובת הכלל ועל מושג הכולם.

5. כסף, רבותיי, כסף – מכשירים טכנולוגיים עולים כסף, הרבה כסף. אין להתעלם גם ממרכיב זה במערך השיקולים ברכישת מכשיר ולשתף את הילדים בשיקולים. ניתן למשל להחליט לרכוש מכשיר ישן וזול יותר במידה ויש בו את הפונקציות הרצויות, ניתן לקבוע שהילד מתחלק עם ההורים בהוצאה הכספית ומשתמש בכסף הכיס שלו לצורך הרכישה. יש לעשות סקר שוק ולמצוא את המכשיר במחיר המוזל ביותר ולעשות חבילה משתלמת בהתאם לצרכי הילד והשימושים שהוא עושה במכשיר.

בסיכומו של דבר, הטכנולוגיה היא הזדמנות מצוינת ללמד את הילדים כמה כללים של צרכנות נבונה, יכולת איפוק וסבלנות וכן אחריות ומעורבות. אין ספק שהטכנולוגיה היא חלק בלתי נפרד מחייהם ולגיטימי שניתן להם יכולת לרכוש מכשירים טכנולוגיים מתקדמים אבל כל עוד נוודא שאכן היתרונות עולים על היתרונות, שהשימוש במכשיר הוא נבון ויעיל מבחינת עלויות ותפעול ושהתהליך בכללותו תואם את תפיסת עולמנו ואת ערכי החינוך שלנו, כי הילדים אמנם דור המומחים אבל אנחנו עדיין ההורים שלהם…

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת המתמחה ביחסים סביב המסכים. שלי שותפה במרכז “רגעים” ומעבירה הרצאות וסדנאות להורים ולאנשי חינוך ומקצוע לשם שמירה על מקומם כמבוגרים אחראים לצד שיפור היחסים עם דור המסכים.