מחקר חדש: רכילות גורמת לנו לזכור פרצופים של אנשים שעליהם מרכלים
מה חשיבותה של הרכילות וכיצד היא משפיעה על מנגנוני הזיכרון שלנו באופן שמיועד להגן עלינו? מחקר חדש שופך אור על התהליך שבו אנחנו זוכרים אנשים, שלגביהם שמענו רכילות שלילית, מידע ניטרלי או מידע חיובי.
במחקרם ביקשו החוקרים לבחון כיצד מושפע הזכרון מרכילות שהינה סוג של מידע רגשי אודות אדם כלשהו- בין אם הוא עמית שלנו או בין אם הוא מישהו שאיננו מחבבים ?
ממצאי המחקר המפתיעים שהתפרסמו בכתב העת היוקרתי Science מעלים כי כי רכילות משפיעה גם על האופן שבו פנים- פרצוף של אדם כלשהו מוערך מבחינה תפיסתית וגם על השאלה האם אנו בכלל נזכור פרצוף- פנים של מישהו מסוים בפעם הראשונה.
בשני ניסויים שערכו החוקרים, הם חשפו את הנבדקים באמצעות מכשיר בינוקולרי לשני גירויים- המכשיר מאפשר להציג בכמעין משקפת, שתי תמונות שהוצגו באותו זמן – תמונה בכל עין. לאחר זמן מה, האדם מדווח על תמונה אחת דומיננטית יותר שהוא רואה.
בניסוי הוצמדו שני גירויים שלילי, חיובי או ניטרלי, של מידע רכילותי על אנשים עם פרצופים לא מוכרים (למשל: מידע חיובי- "הוא עזר לאדם זקן", מידע ניטרלי- "הוא הזיז את הוילון" או מידע שלילי- "רכילותי"- הוא זרק כיסא בחדר").
החוקרים בדקו ומצאו כי האנשים דיווחו על כך שהתמונה הדומיננטית הייתה זו של הפרצופים שלגביהם תוארה הרכילות. כאשר הוצג גירוי חיובי או ניטרלי יחד עם פרצוף מסוים, הנבדקים דיווחו הרבה פחות על כך שהתמונה הדומיננטית הייתה של הפרצופים הצמודים למידע החיובי או הניטרלי.
ממצאים מבדיקות היזכרות בנוגע לקטגוריזציה של הגירויים הוכיחו כי הנבדקים אינם מדווחים באופן האמור לעיל רק משום שהלמידה של גירויים שלילים הייתה יעילה יותר.
לדעת החוקרים תהליך זה של למידה חברתית רגשית משפיע על התפיסה הויזואלית שלנו ועל זיכרון בתהליכי תפיסה מעלה-מטה Top-Down , באופן שאינו תלוי בפרצוף עצמו. החוקרים סבורים כי ממצאי מחקר זה מבהירים את תפקידה של הרכילות בהגנה עלינו מפני דמויות שעשויים להזיק לנו, ושרכילות מסייעת ללמידה רגשית חברתית באמצעות זיכרון של הפרצופים עליהם תוארה רכילות.
