על יתרונות הטכנולוגיה לחיינו ולחיי ילדינו
לכבוד חג החנוכה, מצאתי זמן לחשבון נפש כמה אור נותנת הטכנולוגיה לחיינו ולחיי ילדינו ?
אנחנו מורגלים מאוד לחשוב ולטעון כי הטכנולוגיות בעייתיות, משפיעות עלינו לרעה, משתלטות על חיי ילדינו ואנחנו צורכים אותן באופן כמעט אובססיבי מבלי יכולת להתנגד להן או לשנותן.
האמנם כך הם פני הדברים? האם לטכנולוגיה ישנם גם יתרונות מלבד החסרונות?
הפעם ברצוני להתייחס להיבטים החיוביים של התקשורת והמסכים בחיינו ובחיי הילדים:
רובנו כמבוגרים ובוודאי הילדים לא מסוגלים לדמיין את החיים ללא המסכים. בעזרתם אנחנו מתקשרים, מדברים, מתרגשים, משתפים ועוד. הטכנולוגיה החלה כאמצעי טכני להעברת מסרים והפכה להיות הדבר עצמו: אנחנו מתייחסים אליה כחבר טוב בשעת צרה, כמקור לבידור והנאה, כדרך להיות בקשר עם המשפחה והחברים וכאמצעי לפתרון בעיות וקשיים.
בעבר, הטכנולוגיה היתה רק תוספת לגוף האנושי שיכול היה להסתדר בלעדיה. היום היא הפכה להיות חלק מאתנו (כמו תחנת ממסר וירטואלית לפי הפרסומת לנהיגה ללא הפלאפון). היא נמצאת אתנו בכל מקום ובכל זמן (במצבים שאיננה, אנחנו חשים כאילו חסרה לנו יד או רגל לתפקוד 'נורמאלי') .רבות היא אף מחליפה את היכולות שלנו, הזיכרון שלנו ואף המחשבה שלנו. ההתמכרות למסכים ולתועלות שלהם הפכה להיות ברורה מאליה ואנחנו כבר לא נלחמים בה.
אז מה באמת יש בה??
הטכנולוגיה מאפשרת לנו לקצר תהליכים, לקצר זמנים, לקצר טווחים ולחסוך חיפוש והעמקה. היא מביאה לנו את המידע על מגש של לפטופ ואנחנו הופכים ליעילים יותר, חכמים יותר ומומחים יותר בעזרתה. ההתמצאות בטכנולוגיה הופכת אותנו למומחים בעלי ידע הנתפסת כחיובית ורצויה בחברה, בבית, במקום העבודה ואף במערכת החינוכית (למרות שלעיתים הדבר מוביל לעימותים וויכוחים בין תלמידים ומורים).
הטכנולוגיה מאפשרת לנו לתקשר בקלות עם אחרים, קרובים ורחוקים, זרים או מוכרים. הטכנולוגיה מתגברת על זמן ומרחב ובעזרתה אין להם עוד משמעות: נוכל לכתוב מייל לקרוב משפחה הגר רחוק או לשלוח הודעה לאמא שתכין לנו ארוחה חמה הנמצאת מעבר לדלת. המידע עובר במהירות, ביעילות ובקלות. עם זאת, המידע הוא טכני יותר, מתווך יותר וחסרה בו הרגישות, הכוונה והמסרים הסמויים שלא ניתן להעביר בטקסט.
אנחנו נמצאים בדור ביניים שלא נולד לטכנולוגיה אבל למד להטמיעה בחייו. זאת לצד גידול דור שלא הכיר את פרעה ולא יודע כיצד מתנהלים ללא המסכים והם הופכים למומחים החדשים. הורים רבים נוהגים להתפאר שילדיהם מתמצאים בטכנולוגיה מגיל צעיר ועולים על הוריהם ומוריהם והמציאות אכן כזו. הם אכן מסגלים יכולות חדשות ובסיסיות שלנו כנראה לא יהיו לעולם, אבל הם מוותרים על יכולות אחרות כמו פיתוח הזיכרון האנושי או העברת רגש באופן ישיר ולא מתווך אלא משלוח הודעה לקונית במסך בנוסח 'אני אוהב אותך'.
אז מה עושים במציאות טכנולוגית זו? הפעם אין הרבה מה לעשות. עלינו להבין שזו המציאות ויש בה יתרונות רבים ולהפסיק להילחם בתחנות הרוח. עלינו ללכת עם הזרם ולשלבו בחיינו ובחיי ילדינו באופן שיאפשר לנו למצוא את האיזון בין רציונל ורגש, בין קשר ישיר למתווך ובין ילדים למבוגרים בעידן המסכים. עלינו לנצל את יתרונות הטכנולוגיה בתחומים השונים של בית, משפחה, עבודה ופנאי אבל לזכור שיש גם יחסים מחוץ למסכים והם אלה שהופכים את חיינו לטובים יותר, מאושרים יותר ויפים יותר. כי יש דברים שהטכנולוגיה לא יכולה ליצור או לקדם כמו נתינה, קירבה או אהבה והם האור האמיתי !
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
