על משמעות הרשת והפייסבוק בחיי המתבגרים- איך הם מתנהלים בה ומתקשרים עם חברים ?
בתקופתי היינו נוהגים לשאול אחד את השני "כמה חברים יש לך? מי החברים הכי טובים ?". היה לנו חוג חברים מצומצם שרובו מהכיתה או מהשכבה או מהחוג הקרוב לבית. הורינו הכירו את החברים שלנו. הם היו מצלצלים לטלפון הביתי, באים לבקר ומשחקים ביחד בחצר. לפעמים היינו מסתגרים בחדרים בזמן כעס או ריב עם חברים אבל מהר מאוד משלימים. החברות נשארה אינטימית ומשותפת לקבוצת אנשים מצומצמת.
הדור התחלף והשתנה, הטכנולוגיה התפתחה והרשת החברתית פייסבוק הגיחה לעולם. רשת פייסבוק איפשרה להיות בקשר עם אנשים מוכרים מחוץ למרחב הפיזי שלנו, לשלוח תמונות לקרובים בחו"ל או להתעדכן באירועים חשובים בחיים של אחרים. הפלא הזה ניראה מדהים, מרתק וחיובי. איש לא חשב על תופעות הלוואי שלו: איש לא התייחס ליכולת לראות דברים שלא היינו אמורים לראות, להתכתב עם אנשים שמוגדרים כחברים ואולי לא ראינו אותם מעולם. לעיתים גם חברים שהכרנו מנצלים את הבמה ואת הטכנולוגיה לצחוק על חשבון אחרים, להיות 'גברים' ולשחק בחיי אחרים.
הרשת היא פלטפורמה נוחה לסוטים, לפדופילים, לאנשים שאין להם סיכוי בעולם האמיתי אבל מרגישים בנוח ובטוח מאחורי המסך. הם מכירים את כל הדרכים להגיע לילדינו התמימים ולבקשת מהם בקשות לא שגרתיות, לדבר אליהם בגובה העיניים, להחמיא להם ולהתחבב על ידם. הם מתקשרים עם מתבגרים ומתבגרות והופכים ל'חברים' שלהם. הם לא יגיעו אלינו הביתה ולא יתקשרו לטלפון הביתי אבל הם ייכנסו ללב של הילדים והם עלולים לאיים על תמימותם ואף על חייהם.
המתבגרים חיים בשני עולמות מקבילים: האחד אמיתי והשני וירטואלי. הם עוקבים בקנאות אחרי מה שכותבים להם ועליהם בפייסבוק, אחרי התמונות שעולות מחבריהם והם מתכתבים בימים ובלילות עם חברים בנושאים שונים ומגוונים, כגון: לימודים, יחסים, חברים ועוד. לעיתים יש תחושה שהעולם האמיתי מתרחש ברשת ולא במציאות. לעיתים יותר חשוב לעדכן מיקום מאשר להיות במקום או לשלוח תמונה מטיול מאשר ליהנות מהנוף מסביב.
ההורים נתפסים רבות דור מיושן ואחר, דור שלא ידע את הרשת והפייסבוק, דור שמתנהל במציאות בלבד ולא מבין את החיים המתנהלים מחוצה לה. ההורים לרוב מתלוננים על שעות של גלישה באינטרנט/משחק במחשב ובפלאפון, על צ'יטוטים לתוך הלילה מתחת לשמיכה ועל השפעת השימוש הדומיננטי ברשת על חשבון פעילויות 'אמיתיות' אחרות כגון: בילוי עם המשפחה, ארוחת ערב משותפת, שיעורים ומטלות אחרות.
עלינו כהורים לדעת לדבר עם המתבגרים בגובה העיניים ובשפה שלהם, עלינו לתת להם את התחושה שנהיה שם בשבילם בכל מצב ונעזור להם, עלינו לדבר איתם על הרשת, על החברים ועל האירועים המתרחשים בעולם הוירטואלי שבו הם חיים, עלינו להיות נוכחים בחייהם, בחדרם ובנפשם. עלינו להבין את המציאות התקשורתית שלהם ולהתאים את עצמנו אליהם ולא לדרוש מהם להתאים את עצמם אלינו ולמוכר לנו כי המציאות אכן השתנתה והיא נכנסה הביתה.
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
