אלפי סיפורים ושירים נכתבו על חשיבות החברים. מגיל צעיר ההורים מנתבים את הילדים להיות חברים טובים: לשתף, לחלוק, לוותר ולהיות חבר. לאורך שנות הילדות ילדים יוצרים חברויות שונות ולומדים להתנהג כחברים במצבים שונים. לפעמים הדבר גורר ריבים ואי נעימויות, לפעמים אנחנו לא מדברים אבל לרוב מתפייסים. אנחנו מזמינים חברים הביתה ומתחלקים איתם במשחקים ובממתקים, ממתיקים עם חבר סודות ונשבעים שנהיה חברים כל החיים!
כל זה היה פעם…היום לילדינו יש מאות חברים שלעולם לא יבקרו בביתנו, את חלקם הם עצמם לא מכירים והם בעצם אנשים זרים שהפכו לחברים, אבל יש להם מכנה משותף, הם חלוקים מידע, תמונות וסרטונים והם חלק בלתי נפרד מהחיים של הדור שחי בין המרחבים.
משמעות החברות
אז מה המשמעות של חבר בימינו? מהם כללי ההתנהגות? למה חשוב למתבגרים שיש להם מאות חברים ואיך ההורים יכולים לשמור על הקשרים והיחסים במגרש המשחקים החדש ברשת?
אחד היתרונות של הרשת הוא היכולת ליצור קשרים בקלות מעבר למסך. ילדים ומתבגרים מתחברים לאחרים שיש להם מכנה משותף כמו אהדה לקבוצת כדורגל, אהבה לבישול ועוד. חלק מהחברים מוכרים לנו מהמציאות וחלקם מוכרים רק מהפרופיל שלהם ברשתות החברתיות. במציאות של היום הילדים מוערכים בהתאם למספר החברים, מספר העוקבים, מספר הלייקים ואופי התגובות לתמונות, פוסטים, חוויות ועוד. במקרה זה יש משמעות לכמות וכך לילדים מקובלים יש יותר חברים ועוקבים לעומת האחרים.
הילדים מנהלים תקשורת 24/7 עם חבריהם – מספרים, משתפים, חולקים חוויות ומעלים תמונות וכמובן מחכים לתגובות. הם יכולים לשלוח מסרים לקבוצות של חברים, לשחק ברשת בין הבתים להעביר אתגרי חברות, חידון, שאלונים לחברים ולהתעדכן מה עושים החברים בכל רגע נתון. החברות הפכה לדבר מיידי, זמין ורציף ולא מוגבלת בנוכחות בזמן ובמקום מוגדרים. גם הילדים המופנמים והסגורים של הכיתה יכולים להיות מוקפים בחברים חדשים ולחלוק איתם תחומי עניין, שיחות והתכתבויות בנושאים מגוונים.
אז מה ההבדל? ההבדל הוא באופי החברות ועומקה. לא נוכל להיות חברי נפש של 500 חברים, החברויות שטחיות יותר ומוחצנות ופחות עוסקות ברגשות עמוקים. בנוסף איננו מכירים חלק מהחברים שהם בעצם אנשים זרים (ולעמים גם מסוכנים) ואנחנו כמעט לא תקשרים באופן ישיר וכמובן שלא מתראים. היכולת לתקשר מכל מקום ובכל זמן מייתרת את הצורך להפגש כדי לדבר, לשתף ולחוות ולכן המסכים מחליפים קשר ישיר ומפגש פנים אל פנים. יש שיאמרו שזו חשיבה שיפוטית של מבוגרים אבל מחקרים מוכיחים שלילדים של היום יש קושי בכישורים חברתיים, אינם יודעים איך להתנהג במצבים חברתיים שונים והדבר מגביל את יכולתם להתנהל בחברה.
אז מה מקומנו כהורים בסיטואציה זו? ראשית עלינו לקבל ולא לשפוט את התנהלות הילדים והמתבגרים כי זה עולמם וככה מתנהגים כיום. אין טעם במחשבות על איך היה פעם כשירדנו למגרש המשחקים או שיחקנו כדורגל בבית הספר עם החברים לאחר הלימודים. עם זאת, כדאי לנתב את הילדים לפעילויות שמצריכות קשר ישיר עם אחרים כמו להזמין חבר הביתה, לשחק משחקי קופסא (לא דרך המסך – ביחד או בנפרד), ללכת לתנועת נוער, לצאת לטיולים ולחוות חוויות אמיתיות עם חברים ללא מסכים. יש להסביר לילדים את ההבדל בין חבר אמיתי לחבר במסך, ההבדל בין מילים שנכתבות לאלה שנאמרות בין שניים ללא מאזינים ועוקבים. עלינו ללמד אותם לשלב סוגים שונים של חברים ברמות קירבה שונות שיאפשרו להם להנות משני העולמות.
עם זאת, עלינו לשמור על מקומנו כהורים ולא לרצות להיות החברים של הילדים. יש להמנע מלהציע חברות לילדים ברשתות החברתיות (הם לא באמת צריכים חבר בן 40) אלא רוצים שתישארו ההורים שלהם, אבל זאת תוך בנייה של יחסי אמון ושיתוף הדדים כדי שנוכל להיות שם ולהגן על הילדים מפני אנשים זרים שמתחזים לחברים ונכנסים לעולמם הפנימי ועלולים לפגוע בציפור נפשם. עלינו לזכור שגם בדור המומחים הם עדיין ילדים תמימים ואנחנו צריכים לשמור עליהם בעולם המציאותי והוירטואלי כאחד.
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת המתמחה ביחסים סביב המסכים. שלי שותפה במרכז "רגעים" ומעבירה הרצאות וסדנאות להורים ולאנשי חינוך ומקצוע לשם שמירה על מקומם כמבוגרים אחראים לצד שיפור היחסים עם דור המסכים.
