פרק 2 – "פשטות והנפש" מתוך הספר "כל אחד יכול לחיות חיים פשוטים"
חלק 5 – "אתם מה שאתה אומרים"– מתוך הפרק השני בספר "כל אחד יכול לחיות חיים פשוטים" מאת ג'ורג'ין לוקווד. הוצאת אופוס, 2006.
אתם מה שאתם אומרים
בחיפוש אחר השקט בחייכם נסו לדבר פחות. כאשר אתם מדברים, עשו מאמץ מודע לומר דברים אמיתיים יותר. צרו קשר עין. הקפידו להביט באדם כאשר אתם מדברים אליו או אליה, ומעת לעת חדלו מלדבר. הקשיבו באמת. התחילו בסילוק הזבל מן התקשורת שלכם. כשאני אומרת זבל, כוונתי לכל הפטפוט חסר המשמעות שאנחנו משתמשים בו כדי למלא את החלל בינינו ולבין אחרים במקום לקיים אינטימיות ואמינות.
נקו את השפה שלכם ושימו לב למילים בהן אתם משתמשים. היו מדויקים. הימנעו מעגה ומקלישאות והגדילו את אוצר המילים שלכם. אני תופסת את עצמי מגיבה אל מישהו שמספר לי על חוויה כלשהי ואומרת "נהדר", או אפילו משתמשת במילת המפתח של ימינו "גדול". הכול "מהמם" בזמן האחרון. שמתם לב? אני יודעת ששימוש בסגנון זה מעיד פשוט על עצלות מצדי, וכי אני לא ממש משתתפת בשיחה.
שימו לב מה קורה סביבכם כאשר אתם מדברים מתוך תשומת לב רבה יותר. חיי פשטות הם חיים מתוך מודעות. וכך גם דיבור פשוט וברור הוא דיבור של מודעות. בעידן של חוסר כנות ודברי רמייה, דיבור שקול הוא דבר מרענן התורם לתחושה הנעימה של כולם.
יותר מכל דבר אחר, לשקט יש יכולת להציב אותנו בהווה. כמו שראם דאס אמר, "היו כאן, עכשיו". קשה לעשות זאת כשאנחנו מפטפטים ללא הרף, מספרים סיפורים מן העבר, או חולקים עם אחרים תוכניות לעתיד. מובן שגם לאלה יש מקום, אבל הימצאות בהווה היקר היא קלה לאין ערוך כאשר תרים אחר השקט.
