באיזה גיל כדאי להתחיל לטפח לומד עצמאי?
רבים מההורים והסטודנטים הפונים אליי פונים מתוך רצון לדעת ולעיתים מתוך תסכול בהקשר לילד הפרטי שלהם. לפעמים אני שומעת אותם מהרהרים ומשייכים התנהגויות של פינוק, חוסר שייכות ושותפות, פסיביות וחוסר אונים לדור ה-Y וה-Z החדש הגדל כאן.
הם מבקשים לדעת מתי כדאי לעשות שינוי? תוהים מתי כדאי להתחיל לטפח לומד עצמאי? מה הגיל הנכון? הזמן והמקום?
ראשית, אני נוהגת להגדיר בפניהם מהי הכוונה עצמית, זוהי גישה המקדמת את הטיעון שעל ידי אימון נכון ניתן לפתח מיומנויות נרכשות של יכולות תכנון בקרה ניטור ורפלקציה. כדי להמחיש את גישה זו ולדון באפקטיביות שלה אני מספרת את שני הסיפורים הבאים: שניהם סיפורים אותנטיים.
האחד מתוך הסתכלות על למידה מזדמנת של הורים ופרחי הוראה:
לפני כשבועיים נסעתי ברכבת. לצדי ישבו זוג הורים ושלושת ילדיהם. ההורים שוחחו איש איש בטלפון הנייד שלו, הבן הגדול שיחק בטלפון הנייד שלו, הבת האמצעית צילמה את כולם (בטלפון הנייד, כמובן) והבן הקטן הביט בנוף שנשקף מחלון הרכבת. כשהופיעה חלקת המים של הים התיכון, צעק הילד לאביו בשמחה: "אבא! הנה ים גדול!". האב ענה בנחת: " נכון, בני, זהו ים גדול". רגע לאחר מכן, חלפנו על פני ברכות הדגים של מעגן מיכאל. "אבא", צעק הילד, " הנה ים קטן!". " נכון, בני, זהו ים קטן", ענה האב בשלווה.
סיפרתי לסטודנטיות שלי את הסיפור, ושאלתי אותן מה דעתן: "האם הכול היה בסדר בשיחה הזאת? מה הייתן עושות אחרת?". נזרקו תשובות רבות: "הוא לא היה נחמד", "לא הייתה לאבא סבלנות". כשדעך זרם התשובות, כתבתי על הלוח מושגים כמו: קוגניציה, מטה-קוגניציה, מוטיבציה וגורמים הנעתים-התנהגותיים. מושגים שהסטודנטיות למדו כבר, אך לא בהכרח יישמו ביום יום. על כן, ביקשתי מהסטודנטיות לשוב ולנתח באמצעות המושגים הללו. חדר 306 נתמלא בתשובות פורות ומעובות. הדיון קלח. הסטודנטיות השתמשו בכל המרכיבים הדרושים שלמדו, והדבר תרם לחשיבה והבנה. אך גולת הכותרת בדיון הייתה השימוש שהסטודנטיות עשו במושג למידה תיווכית.
למידה תיווכית מאפשרת ללומד להשתמש בגירויים ומצבים שונים לשם למידה. דרך הגירויים השונים (כמו למשל נסיעה ברכבת וצפייה במצבורי מים שונים, או שמיעת סיפור בכיתה), הלומד מפתח פונקציות קוגניטיביות ויוצר צורות חשיבה חדשות. דרך הלמידה המתווכת, מוגברת ההתפתחות הקוגניטיבית.
להלן כמה מתשובות הסטודנטיות:
"חשוב היה להסביר את ההבדל בין מים מתוקים למלוחים", "לפתח חשיבה בשאלת הלמה?" "אפשר היה לדבר על האופק". "האבא לא יצר מוטיבציה לחשיבה, מכיוון שלא היה מודע לצורך בשילוב הידע ללמידה משמעותית". "חסר שילוב של אוצר מילים: אגם, בריכת דגים, מלאכותי מול טבעי".
הדוגמא הזאת היוותה הזדמנות להטמיע הבנה של תהליכי למידה דרך ניתוח מקרה יום-יומי באמצעות מושגים חדשים[1].
הסיפור השני מתאר אמא או אבא החוזרים מהעבודה, מניחים את תיק העבודה בצד מחליפים בגדים במהירות ויוצאים עם ילדם בת/בן הארבע לגן המשחקים.
בנקודה זו אני עוצרת את הסיפור ושואלת האם עד כאן ההתנהלות נראית תקינה? האם ניתן לעשות אחרת? מה כדאי לשנות ולמה?
לאחר מבוכה קלה מצד הלומדים אני ממשיכה ומסבירה שבכל גיל ובכל מצב הורה מודע יכול להטמיע מיומנויות לומד עצמאי גם בהליכה לפארק.
למשל, לא למהר לצאת מהבית. ופעם אחת להקדיש זמן לשיח הבא: לדון עם הילד מה כדאי לקחת לפארק? לתת לו לחשוב מה הוא יכול לקחת ולהכניס לתיק קטן ? מה כדאי ורצוי לאכול או לשתות בפארק והאם באמת ניתן לקחת את הפריט לפארק?
אין צורך למהר, שיחת תכנון כזו יכולה לקחת זמן בהתחלה אבל כבר בימים שלאחריה הילד ייקח אחריות על היציאה לפארק מכיוון שזרענו בו הבנה עמוקה ומשמעותית שאנחנו שותפים לפעולת היציאה לפארק, נתנו לו מוטיבציה להיות אחראי, מעורב ופעיל, המסר היה אני סומך עליך ואני כאן לעזור לך לחשוב ולהיות שותף אמיתי. בחזרה הביתה ניתן לחשוב ביחד מה היה טוב בפארק ומה פחות? מה כדאי לעשות אחרת ואיך?
באופן הזה, הילד לומד הלך חשיבה רפלקטיבי, מתרגל להיות אקטיבי ואחראי. הוא מפסיק להיות פסיבי ולחכות שההורה יעשה, יכין, יסחוב, יעלה, יוריד, יחשוב עבורו, ידבר בשבילו, ….
מחקרים רבים נוטים לגלות ולראות שאימון למיומנויות אלו תורם לילד מאוחר יותר בהוצאה לפועל של יכולות ומיומנויות מטא קוגנטיביות התומכות ומקדמות רמות חשיבה קוגנטיביות גבוהות.
במאמר זה, איני רוצה לצאת בהצהרות על דור הy וה z . רק חשוב לי לשים את הפוקוס על הורות מתוך מודעות. לא להתנהל על אוטומט. ולהבין את גודל האחריות שיש לנו כהורים וכמחנכים לתחושת השותפות השייכות והאחריות המשפחתית האזרחית והקהילתית של דור הילדים הבא. פקידי להורות ולהזכיר שהדור הזה לא גדל כאן כמו יבלית בשדה, הגדלה לבד וניזונה מהאור השמש והמים הזמינים לה. הדור הזה קשור נקשר ומקושר אלינו לדור האמון עליו, האחראי לתווך לו את החיים והמציאות. אנחנו המבוגר האחראי שיכול וצריך לקחת אחריות על בית גידולו, השטח, השדה של הדור הזה.
[1] את הסיפור שיתפתי לראשונה ב"מורה דרך" איגרת מקוונת על הוראה, למידה וניהול כיתה, גיליון 11: י"ט כסלו, תשע"ב 15.12.2011. עורך: ד"ר אליעזר יריב "אקדמית גורדון". הובר, ה. (2015). מודעות לתהליכי למידה: מה זה בשבילי ובשבילך?. הגיע זמן חינוך. http://www.edunow.org.il/edunow-media
ד"ר הדס שלי-הובר מומחית בתחום הכוונה עצמית ללמידה, טיפוח לומד עצמאי, שיח אורייני ותהליכי למידה בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד. סיימה את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת בר אילן. ממיסדי ופעילי פורום ארצי ללמידה פעילה ומערבת בהשכלה הגבוהה. מרצה ב"אקדמית גורדון" וראש תחום למידה פעילה ומערבת. מפתחת תוכניות לימודים העוסקות במודעות לתהליכי למידה להכוונה עצמית ולשיח אורייני בשפה ובמתמטיקה. שותפה פעילה בפרויקטים בינלאומיים, פיתוח וכתיבת חומרי הדרכה לאומיים ובינלאומיים בנושא השבחת ההוראה, הלמידה, הערכה וחלופות בהערכה. כתבה ספר ילדים "ענן ורוד של אהבה" העוסק בתקשורת מקרבת.
