דיגיטליות, אנושיות ומה שביניהם
אין ספק שהאדם התפתח באופן בלתי ייאמן מאיש המערות לאיש המסכים. המציאות שלנו היום מלאה במסכים: טלוויזיה, מחשב, טאבלט, פלאפונים חכמים. כולנו מתקשרים ברמות שונות (תקשורת בינאישית, תקשורת מתווכת ותקשורת המונים) ובהקשרים שונים (עבודה, משפחה, חברים) באופן בלתי נפרד מהחיים האמיתיים. ילדינו חיים בשני מרחבים – מציאות ווירטואלי וכבר אינם מבחינים ביניהם, ואולי אין צורך?
התקשורת מאפשרת לנו מילוי צרכים ושימושים מגוונים, היא מאפשרת לקרב את הרחוק, לראות את הזר והלא מוכר, להעביר מסרים מורכבים למרחקים רבים ולטשטש בין מרחבים וזמנים. העולם אכן בכף ידנו ויש לנו טלפונים חכמים, אך האם הם הופכים אותנו לטפשים ולא אנושיים?
כבר נעשו לא מעט סרטים על תרחישים דמיוניים (ואולי לא?) של השפעת הטכנולוגיה על בני האדם, מרובוטיקה, דרך זוגיות עם מכונה 'אנושית' ועד ניכור ובידוד חברתי של אנשים שהפכו ליצורים חסרי רגשות ואמפטיה לאחרים.
ומה עם הילדים שלנו שנולדו לדור המסכים? איך הם רואים את העולם? כמה הם מביטים בעיניים של חבריהם? כמה הם נמצאים עם הראש למטה ומפספסים אירועים/מבטים/חיים?
הכוונה אינה לגרום לפסימיות אלא למודעות! בואו נסתכל בעיניים של המציאות ונחשוב כיצד נוכל לגדל ילדים מתוקשרים, מאושרים וגם אנושיים?
אתן כמה המלצות ונקודות למחשבה כדי שנישאר חברה טובה ומטיבה:
1. מתי לאחרונה שאלתם את ילדיכם שאלה והייתם קשובים לתשובה? רובנו חוזרים על אותן שאלות כל יום וכבר לא באמת מקשיבים. רובנו שואלים זאת תוך כדי עשיית דברים אחרים ולא משדרים לילדים שאנחנו איתם. רובנו לא שואלים אותם מה באמת היה בביה"ס, האם היה משהו מיוחד? עם מי שיחקו היום או במה צפו היום בטלוויזיה או שיחקו במחשב? תשאלו באמת ותהיו בסיטואציה של הקשבה ותשומת לב. הם רק מחכים שתשאלו כדי לשתף ולספר!
2. כמה פעמים ניהלתם שיחה כשאחד הצדדים (או שניהם) עם הפנים למטה? רובנו מתלוננים שהילדים לא מרימים את העיניים מהמסך אבל גם אנחנו לא! יתרה מכך, התרגלנו לסיטואציה ואנחנו כבר לא מצפים לתקשורת ישירה ואמיתית! אל תסכימו לדבר כשהם עם הפנים למסך ואל תהיו אתם שם כשאתם רוצים לספר או להקשיב. קבעו כללי התנהלות של כבוד והקשבה, של מבט בעיניים ו 100% תשומת לב באחר.
3. מתי לאחרונה דיברתם עם ילדיכם על רגשות? מתי קילפתם את החזות הקרה והחיצונית ושאלתם אותם איך הם הרגישו כשמישהו כתב עליהם משהו לא נעים? איך זה הרגיש לריב עם החברה הכי טובה בכיתה? מה הם מרגישים כשמתייחסים אליהם לא יפה? מתי לאחרונה שיתפתם ברגשות שלכם מסיטואציות בעבודה? במשפחה? עם חברים? דברו איתם על רגשות! הסבירו למה כמה זה חשוב להיות מחובר לעצמי ולהכיר ברגשות האחר, לחוש אמפטיה, רחמים, עצב או שמחה. אפשר לשחק במשחקי רגשות (לכל הגילאים) ולחשוף אירועים משמעותיים באופן עקיף. תראו כמה זה משמעותי עבורם.
4. מתי לאחרונה דיברתם עם ילדיכם על תקשורת ביניהם לבין אחרים/חברים/זרים? יחסים זה דבר מורכב אבל זה הבסיס לזהותנו ולתקשורת בינינו לבין אחרים. כולנו מצויים ברשתות של תקשורת עם מעגלים שונים ולא תמיד חושבים על משמעות הקשרים והיחסים עבורנו ועבור הצד השני: איך אנחנו מדברים? איך אנחנו מתנהגים? כמה אנחנו ערים לרגשות האחרים? מי נתפס בעינינו כחבר? מה משמעות החברות? מה כללי ההתנהגות במצבים חברתיים שונים? מה המודל לתקשורת שהם רואים בבית וביחסים בינינו? תהיו מעורבים בחיי החברה של הילדים, שאלו שאלות והסבירו להם איך אמורים להתנהג במצבים שונים, עזרו להם לראות את נקודות המבט השונות בכל מצב ולא להתמקד רק בעצמם, תנו להם כלים איך ראוי להתנהג לפי הערכים של המשפחה שלכם וכך יהיה להם בסיס איתן לצאת את העולם ולהיות בני אדם ראויים.
5. כמה פעמים ביום ילדיכם ואתם נמצאים באינטראקציה ללא מסכים? ככל שילדיכם בוגרים יותר סביר שתחשבו שאין כמעט מצבים כאלה ואתם לא רחוקים מהאמת. מתבגרים כמעט לא נמצאים ללא הפלאפון שלהם בכל שעות היממה כדי להתעדכן, לתקשר, לשתף ועוד. בואו נציע להם אלטרנטיבות! בואו ניצור מצבים ללא מסכים כמו ארוחת ערב משותפת, שיחה אמיתית, משחק או בילוי משותף. תופתעו כמה שהם ישמחו לבלות אתכם זמן איכות אמיתי ותראו שהמפגש יקרב, יפתח ויהיה בסיס לעוד בהמשך. כולנו רוצים תשומת לב ואינטראקציה, אבל לא תמיד יודעים לבקש או לתמלל במילים.
אז המסקנה המתבקשת היא להיות עם הילדים באמת!!! לתת להם מודלים חיוביים של תקשורת ויחסים וליצור תשתית ליחסים קרובים, אמיתיים וטובים לצד המסכים בבית. דעו לנצל את יתרונות המסכים למילוי צרכים, אבל אל תתנו להם להחליף יחסים. היתרון של האדם מהמכונה הוא שיש לו רגשות, מוסר, חשיבה מורכבת ומגוונת ואת זה המכשירים לא יכולים ולא צריכים להחליף! תרימו את העיניים, תחזיקו ידיים, תשתמשו במסכים אבל תישארו אנושיים ותגדלו ילדים ולא רובוטים ברגישות, אמפטיה, הקשבה וקירבה.
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת המתמחה ביחסים סביב המסכים. שלי שותפה במרכז "רגעים" ומעבירה הרצאות וסדנאות להורים ולאנשי חינוך ומקצוע לשם שמירה על מקומם כמבוגרים אחראים לצד שיפור היחסים עם דור המסכים.
