האם לשאול את בני נוער לגבי התאבדות?

בני נוער רבים סובלים מדיכאונות, חרדה וקשיים רגשיים וחברתיים מגוונים. חלקם חווים מצוקה באופן מתמשך או קשה מאד המביא אותם לנסות לנקוט בפתרון קיצוני של התאבדות. הסיבות להתאבדות בבני נוער ובבוגרים מגוונות. כיצד ניתן לאתר את בני הנוער החווים קשיים ושוקלים להתאבד?
לדברי הפרופסור אלן אפטר, מנהל המרכז לרפואה פסיכולוגית במרכז שניידר, שהועלו במסגרת יום עיון שנערך לאחרונה באונ’ חיפה, הדרך המיטבית לאתר בני נוער המצויים בסיכון להתאבדות היא פשוט… לשאול אותם באופן ישיר. עם זאת לדבריו של הפרופסור אפטר, לא התקבל לכך אישור ממשרד החינוך משום שקיים חשש ששאלות מעין אלה, אודות מחשבות התאבדותיות, “יכניסו לבני הנוער “רעיונות לראש”.

להיות או לא להיות: האם לשאול את בני נוער לגבי התאבדות?  

בדברים שנשא הפרופסור ביום העיון שנערך אתמול באוניברסיטת חיפה שכותרתו “תמיכה רגשית וחברתית לבני נוער בסיכון” חיפוש של בני נוער שמצויים בסיכון להתאבד בחדרי המיון הינו “בזבוז זמן”. זאת משום שבני נוער המצויים בסיכון מירבי, מסתירים את תחושותיהם הקשות כך שבחדרי המיון אפשר למצוא את הצעירים “שכבר מצאו את הכוחות לספר על מצוקתם”, אך מרבית החווים דיכאון וחרדה, וינסו אולי להתאבד בשל מצבם, לא ישתפו איש בכך.

לדעת הפרופסור אפטר מחקר של האיחוד האירופי, בו משתתפת ישראל, שבחן מה הכלים הטובים ביותר לזהות את הצעירים שבסיכון העלה כי בתי הספר הם המקום האידאלי לעשות כן. פתרון זה נמצא עדיף לאיתור ילדים בסיכון בהשוואה לשאלונים כפי שקיימים כיום. עם זאת שתי שאלות שנמצאו תכקשורות באופן מיטבי ליזהוי מוקדם של ילדים בסיכון היו: האם ניסית בשבועיים האחרונים להתאבד; האם חשבת ברצינות להתאבד בחודשיים האחרונים. הפרופסור אפטר ממליץ לעשות שימוש מעודן בשאלות אלה בשאלון קצר ולא מסובך. באמצעותו ניתן יהיה לאתר ילדים בסיכון להתאבדות. על פי הפרופסור אפטר משרד החינוך טרם אישר זאת בשל החשש מכך, אולם לדבריו המסר החשוב הוא ש”עד היום אין הוכחה ששאלה מעין זו הובילה לאיזשהו נזק או שהכניסה רעיונות על התאבדות לבני נוער.”