הורים ללסביות והומואים דתיים

ומה עם ההורים של הומואים ולסביות [דתיים] ?
מאמר שלישי ואחרון בסדרה

   במאמר זה אני רוצה להתייחס הפעם לא לאוכלוסייה ההומו-לסבי כבמאמריי הקודמים,אלא דווקא להורים שלהם. על אף השינויים החברתיים שהתרחשו בשנים אחרונות בעולם המערבי, ובכלל זה בישראל, ביחס לנוער ולמבוגרים הומואים ולסביות, המחקרים ממשיכים להצביע שאוכלוסייה זו עדיין נמצאת בסיכון מוגבר לקשיים נפשיים וכי הסיכון שאוכלוסייה זו מצויה בה אינו במגמת שיפור.

דתות. מקור: ויקיפדיה ברשיון שימוש חופשי. איור:Wiki-vr
שפות דתות ולאומים. מקור: ויקיפדיה ברשיון שימוש חופשי. איור:Wiki-vr

   האפליה והלחץ הנובעים מהסביבה ממשיכים להוות גורמים לסיכון הנפשי בו נמצאת האוכלוסייה ההומו-לסבית. הדברים הללו נכתבו בהקשר של חברה מערבית חילונית ויש לשער כי האוכלוסייה ההומו-לסבית הדתית נמצאת בלחץ חברתי, תרבותי וסביבתי גדול עוד יותר בגלל המרכיב הדתי. בהקשר זה נכנסים ההורים כגורם תמיכה אפשרי. מחקרים רבים מצביעים על חשיבות התמיכה ההורית ליכולת הוויסות הרגשי ולדימוי העצמי של מתבגרים בכלל ומתבגרים הומו-לסביים בפרט (Ryan, Huebner, Diaz & Sanchez, 2009. ראו מראה מקום מספר 1)

   תמיכה של הורים בילדיהם המתבגרים מפחיתה באופן משמעותי את ההשלכות הנפשיות השליליות של מצוקה על רקע גלויים של תיוג שלילי, סטיגמה ואפליה (פרדס, כץ וקובלסקי, 2011. ראו מראה מקום 2) . אולם גם הורים חילונים וגם הורים דתיים מתקשים פעמים רבות לתמוך בילדיהם בזמן היציאה מהארון או לאחר מכן, שכן הם עסוקים באבל שלהם, בפגיעה שלהם, באכזבה שלהם ובקושי להתאים בין זהותו המציאותית של הילד או המתבגר לבין הפנטזיה שהם השליכו על ילדיהם הכוללים נישואים עם בן או בת זוג הטרוסקסואלים והקמת בית עם ילדים.

   במובן זה, ההורים לילדים וילדות הומואים או לסביות עוברים תהליך דומה לאנשים שמתמודדים עם תהליך היציאה מהארון שלהם. גם הם, כמו ילדיהם, צריכים להחליט למי אומרים. האם מספרים להורים שלהם ? לבני הדודים ? לילדים האחרים במשפחה ? לעיתים השאלה עולה גם ביחס לבן או בת הזוג במקרה שהם לא יודעים כי הנער או הנערה טרם גילו להם.

   במקרה של קהילה דתית עולה גם השאלה איך להתמודד עם הסוגיה הזו מול הקהילה שמהווה מקור תמיכה משמעותי להורים הדתיים. לא אחת שמעתי הורים שסיפרו לי על הקושי לספר לאנשים אחרים במשפחה ועל התגובות המעליבות שהם קיבלו הן מהמשפחה והן מהחברים הקרובים שלהם דבר שהוסיף לדכאון שהם חשו ממילא. הסודיות שמתלווה, לא אחת, ליציאה של הארון של אחד הילדים במשפחה, יוצרת תחושות של אשמה ובושה בקרב הורים רבים והרבה אנרגיה מושקעת בהסתרה שלהם את הסוד שהופך לסוד משפחתי.

   ההורים לא רק צריכים לנסות להיות מקור תמיכה לילדים אלא קודם כל הם צריכים לדאוג לשלומם הנפשי לא פחות מילדיהם. הדמות של מטפלת או מטפל יכולה להוות לעתים הדמות היחידה שיכולה לספק מקום אמפטי ומכיל למצוקתם. החדר הטיפולי מהווה את המרחב שבו ההורה או ההורים יכולים יכולים לדבר את רגשותיהם, לקבל סיוע ותמיכה בהתמודדות עם הלחץ והמצוקה הנפשית אליהם הם חשופים ולחשוב כיצד הם רוצים להגיב לגילוי של ילדיהם. לחלופין, הורים אלו יכולים למצוא לעצמם מענה ותוקף גם דרך הצטרפות לקבוצת תמיכה חברתית אשר מעניקה משענת. מחקרים רבים מראים כי הצטרפות לקבוצה יכולה להיות מאוד משמעותית עבור הורים רבים. זאת כיוון שהורים יכולים לשמוע וללמוד מהורים אחרים אשר מתמודדים עם סוגיות דומות ולהבין כי הם לא לבד, למרות שזאת תחושתם הראשונית. הנקודה המשמעותית היא לא להשאר לבד עם התמודדות זו שיכולה לגרום להורים להרגיש כי גם הם נחנקים בארון.

   אני מזמינה אתכם לפנות אליי באמייל לגבי שאלות שיש לכם בנושא של זהות מינית, מגדר, הבדלים חברתיים ופסיכולוגים בין בנים ובנות ונשים וגברים והמשמעות של הבדלים אלו, פסיכולוגיה נשית וכן הלאה. אשתדל להגיב לשאלותיכם במאמרים הבאים באתר הדוקטור. אתם מוזמנים לכתוב ל: korenirit@gmail.com

ביבליוגרפיה– הערות שוליים
1. Ryan, C. Huebner, D. Diaz R. M. & Sanchez, J. 2009. Family rejection as a predictor of negative health outcomes in white and Latino lesbain, gay and bisexual young adults. Pediatrics, 123: 346-152.

2. פרדס, כץ וקובלסקי. 2011. ההורים כבסיס בטוח למתבגר בתהליך ה”יציאה מהארון” בראי תיאוריית ההתקשרות. מפגש, 3: 17-38.

מאת: ד”ר עירית קורן, מטפלת קלינית, מרצה והמחברת של הספר “ארון בתוך ארון: סיפוריהם של הומואים ולסביות דתיים” בהוצאת ידיעות אחרונות.