תקשורת מלחמה וילדים: החזית והעורף במלחמת המסכים
בטור האחרון עסקתי בחשיפת הילדים לאירועים חדשותיים וקשים והנה החלה מלחמה וטרפה את כל הקלפים: כולנו חשופים מדי יום לפגיעות וטילים בחזית ובעורף כאחד וילדינו צריכים להתמודד עם המצב החדש וללמוד להתנהל בו באופן מיטבי, לצד החששות, החרדות והסכנות. אחת התוצאות של המציאות התקשורתית כיום הוא החשיפה המרובה של הילדים (ובעיקר המתבגרים) למידע, לעדכונים ולתמונות באופן ישיר וללא תיווך שלנו המבוגרים. גם בימים של שגרה, אנחנו כבר לא ממש שולטים על התכנים שילדינו צורכים ביומיום. רובנו לא מחטטים בפלאפון או בודקים את ההיסטוריה במחשב האישי ולכן אין לנו מושג מה הם רואים, עם מי הם מדברים ובמה הם משחקים. מאז פרוץ המלחמה האחרונה או בלשונה מבצע 'צוק איתן', כולנו מנסים להתמודד עם הסיטואציה החדשה המשבשת את חיינו ומשתלטת עלינו.
הדרך שבה הילדים לרוב בוחרים להתמודד היא באמצעות המסכים: המסכים מאפשרים לילדים להתעדכן בחדשות, לדעת איפה יש איום של טילים ואיפה היו הנפילות, לראות את הבתים שנהרסו ואת המכוניות השרופות ועכשיו הם גם רואים את החיילים שמנסים לחשוף מנהרות. בזמנים של שגרה, המסכים לרוב גורמים לילדים לבילוי ולהנאה אך במצב העכשווי הם עלולים להקצין ולחדד את הסכנות והאיומים ולהעלות את סף החרדה. בחלק ניכר מהמקרים הילדים חשופים למידע ותמונות קשות שאינם מסוגלים להכיל ואינם אמורים לראות אבל הם מקבלים אותן דרך חברים בקבוצות הוואטס אפ השונות. אז מה עושים ואיך נלחמים בהשפעת המסכים?
ראשית חשוב להדגיש שהשימושים העדכניים במסכים (ובעיקר בפלאפון) שמורים בעיקר למתבגרים, שכבר מצויים בטכנולוגיות ומורגלים לצרוך אותם לשימושים שונים ומגוונים. ככאלה, הם לרוב כבר מיודעים על אירועים חדשותיים (גם במקרים רגילים שבהם העורף אינו חלק מהמשחק), ולכן לא ניתן למנוע או לנטרל את חשיפתם לחדשות ולאירועים. עם זאת, כדאי למזער את הנזקים ולהמעיט את החשיפה הישירה לתמונות קשות שלא תורמות מידע חדש אך עלולות להשפיע עליהם ברמה הרגשית ולהעלות את החרדה והחשש האישי. זאת ניתן לעשות בצמצום והגבלת קבוצות הוואטס אפ והצפייה המסיבית בחדשות במחשב ובטלוויזיה בבית.
בנוסף והכי חשוב לדבר עם הילדים על המצב הביטחוני ועל המשמעויות שלו עבורם: יש להסביר להם על קיומה של המלחמה ועל השלכת הטילים לעורף, על כללי בטיחות וזהירות בזמנים של אזעקה ועל המשמעויות של המלחמה. השיח עם הילדים חייב להתאים לגיל הילדים ולהעביר מסר של ביטחון והרגעה ולא להקצין את האירועים ולזרוע פחד וחרדה. ניתן אף לצפות ביחד בחדשות במשך זמן מוגבל ולהסביר למתבגרים על משמעות ההתרחשויות כמו הכניסה הקרקעית. יש להתמקד במשמעות האישית של המלחמה והשפעתה על תפקודם השגרתי של הילדים וזאת בהתייחס למקום המגורים, לפעילויות הילד בחופשה (קייטנות/חוגים/עבודה/פנאי) במטרה לעזור לו להתמודד עם המצב הרגיש, לצד תפקוד מיטבי ושגרתי ככל הניתן בנסיבות הקיימות. עלינו לזכור שאמנם אנחנו המבוגרים האחראים אבל הילדים מעודכנים במתרחש בעזרת המסכים ולכן עלינו לעזור להם לצרוך בחוכמה את המידע מהמסכים ולנסוך בהם ביטחון בשל הנוכחות שלנו בחייהם בכלל וברגעי הפחד והמשבר בפרט. בתקווה לימים שקטים ורגועים יותר של חופשה!
מאת: ד"ר שלי גפן. ד"ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת תקשורת המתמחה ביחסים סביב המסכים. במסגרת זו היא מעבירה הרצאות וסדנאות להורים וצוות חינוך במטרה להתנהל באופן מיטבי במציאות התקשורתית כיום.
למעוניינים: ד"ר שלי גפן מעבירה השתלמויות קיץ להורים, מנחי קבוצות הורים, מטפלים באמנויות ואנשי מקצוע העובדים עם הורים
