הילדים הדיגיטליים וספסל הלימודים

ספסל הלימודים והילדים בעולם הדיגיטלי: מהם הקשיים העולים ממפגש זה וכיצד ניתן לפתור אותם ?

כולנו נחשפנו לדיון הציבורי שהתפתח בעקבות קריאתו של המורה לקולנוע לתלמידיו בבקשה לסגור את הפלאפונים ולהשאירם מחוץ לכיתה בזמן הלמידה. כולנו הנהנו בראשינו בהסכמה והתלוננו באוזני כל מי ששמע שהנוער של היום אינו הנוער של אתמול ולא ייאמן מה קורה לילדים מול מסכי הטכנולוגיה ובעיקר: מה עושים ?

ילדות עם תיקי גב. מקור: ויקיפדיה ברשיון cc3-by-sa. צילום: Robert Michael
בדרך ללימודים. מקור: ויקיפדיה ברשיון cc3-by-sa. צילום: Robert Michael

אז נכון שהילדים הם אחרים ובעיקר נכון שהם מתעסקים בדברים שונים מהדורות הקודמים. נכון שהמסכים תופסים חלק ניכר מזמנם הפנוי, זמן המשפחה, זמנים לפעילויות חברתיות ועוד. נכון שהמסכים גורמים להם לרצות להיות מחוברים, הם כבר לא מכירים את השעמום, הם כבר לא דוחים סיפוקים ולא מסוגלים לעשות פעולה אחת בלבד אלא מגוון פעולות במקביל בזמני הערנות ואפילו מתוך שינה.

מצד שני, הילדים של היום חכמים יותר, בעלי מיומנויות מגוונות יותר, הם המומחים החדשים, הם אפילו יודעים לעזור להורים בפעולות שונות עם המסכים. הם יודעים להפיק מזמנם את המיטב ולא נמצאים בנקודת זמן אחת של עכשיו אלא גולשים במרחבים שונים, חלקם מציאותיים וחלקם וירטואליים. השאלה הנשאלת בענייננו היא מה קורה עם הילדים הדיגיטליים המגיעים לספסל הלימודים? באיזו מידה בית הספר מותאם לדרישות ולצרכים של אותם ילדים ? באיזו מידה הידע המועבר בבתי הספר תורם לתלמידים וכיצד הם מתנהלים בו כיום?

גם כאן התשובה נחלקת לשתיים: מחד, בתי ספר רבים הבינו את הקידמה ובעיקר את יתרונותיה והשכילו לשלב את הטכנולוגיה במסגרת הלימודים בעזרת מחשבים בכיתות, המחשות וסרטים, פינות למידה ממוחשבות ואתרי אינטרנט משוכללים המאפשרים למידה מהנה במרחב הבית ספרי לצד למידה מרחוק מחוצה לו. מאידך, עיקר הלמידה בבית הספר עדיין מושתתת על העברה פרונטאלית של תכנים מהמורה לתלמידים באופן דידקטי, יבש וענייני ופה קבור הכלב!!! אין ספק שתהליך זה נוגד את מהותם של הילדים, אופן התנהלותם, אופן חשיבתם ואף יכולתם בעידן הדיגיטלי, המהיר והמשולב. בית הספר אינו דינאמי, צבעוני, אטרקטיבי או מזמין כמו המסכים ואליהם הילדים כבר מורגלים. יש שטוענים שהמסכים אף גורמים לילדים להפוך להיות יותר היפר אקטיביים, תזזיתיים וחסרי סבלנות. התנהלות זו מתנגשת עם ההתנהלות בבית הספר ומהווה בסיס לוויכוחים, עימותים ואי התאמות בין המורים והתלמידים. זאת מבלי להיכנס לדיון מעמיק וחשוב סביב ילדים המגיעים למפגש זה עם קשיי קשב וריכוז ומתקשים יותר מהאחרים לעמוד בדרישות, לשבת שעות ללא תזוזה ולהקשיב לדבריה המלומדים של המורה.

פערים אלה יוצרים גם פיחות בסמכות המורים שאינם נתפסים עוד כבעלי ידע ומיומנויות למול הילדים הרואים עצמם מומחים בשל יכולותיהם הגבוהות בשליטה במסכים וברכישת מיומנויות. ביטחון זה אף מקבל לעיתים גיבוי מהוריהם, המאפשרים זלזול בבעלי סמכויות ואי ציות להנחיותיהם ולדבריהם של מורים בשל חוסר ההערכה כלפיהם.
אז מה עושים עם הילדים המומחים בבתי הספר ? איך מתמודדים עם הקשבה חלקית או אפילו חוסר הקשבה לדברי המורים ? איך מתגברים על האיום של הוצאת הפלאפונים בזמן השיעורים, המשחקים, ההודעות להורים, צילום הפעילות בכיתה ועוד ועוד ?

המלצתי במקרה זה היא די פשוטה: איננו יכולים להמשיך לעצום את העיניים ולחכות שהגל יעבור אלא עלינו להבין שהתקשורת כאן כדי להישאר. המשמעות היא שצריך ללמוד לחיות איתה באופן מוצלח ופורה המאפשר לכל הצדדים להתנהל כראוי בחיי היומיום. במילים אחרות, על בית הספר להתאים את עצמו למציאות התקשורתית החדשה ולא להתעלם מהעובדות. יש למנף את אופן הלמידה ולנצל את יכולות הטכנולוגיה לטובת הלמידה המהנה והמוצלחת עבור הילדים. זאת לצד ההנאה מלמידה קבוצתית, למידה עם ספרים ואינטראקציה חיובית ומפרה עם המורים.

לצד זאת, יש להגדיר את גבולות הטכנולוגיה במסגרת הבית ספרית ולאכוף אותה. לדוגמא: לא לאפשר להוציא פלאפונים בזמן השיעור או לשלוח הודעות להורים אלא בזמני הפסקות. ניתן גם לדרוש לא לפתוח מכשירי טלפון סלולרי במהלך יום הלימודים אלא בסופו בלבד. בנוסף, אין ספק שלנו כהורים יש תפקיד חשוב בחיזוק המערכת הלימודית, בגיבוי המורים כבעלי סמכות ויודעי דבר וכן עלינו להנחות את הילדים לא לעשות שימוש במסכים בזמן הלימודים כי ‘שקט – לומדים’. אז אם לומדים לא מדברים, לא משחקים, לא מצ’וטטים או גולשים באינטרנט. כך ילדינו יוכלו ליהנות מכל העולמות ובאמת להיות מומחים סביב המסכים בשילוב עם הלימודים והספרים.

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ’ פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.