פרק 2 – "פשטות והנפש" מתוך הספר "כל אחד יכול לחיות חיים פשוטים"
חלק 7 – הכרת תודה– מתוך הפרק השני בספר "כל אחד יכול לחיות חיים פשוטים" מאת ג'ורג'ין לוקווד. הוצאת אופוס, 2006.
הכרת תודה
החיים הפשוטים הם מעצם טבעם חיים המשופעים בהכרת תודה. אי אפשר לחזור לדברים הפשוטים, הבסיסיים, בלי להוקיר תודה. ועם זאת נראה שעלינו להזכיר לעצמנו את הדברים שהתברכנו בהם. נשאלת השאלה, מדוע? האם הסיבה לכך היא שהרבה ממה שאנחנו רואים ושומעים במשך היום נועד לרמז לנו על מה שחסר לנו? אמצעי התקשורת מזינים אותנו במסרים על האופן שבו רכישת מוצר זה או אחר תגרום לנו להיראות יפים יותר, חושניים יותר, מאושרים יותר, חכמים יותר או מצליחים יותר, ואילו בהיעדרם של מוצרים אלה אנחנו חסרים משהו. המסרים שאנחנו מקבלים ללא הרף הם על הדברים שאין לנו. אין פלא שאיננו מבחינים במה שיש לנו.
אם נשדרג את החשיבה שלנו מדרך חשיבה של ויתור לדרך חשיבה של שפע, נתחיל לראות שכבר יש לנו כל מה שדרוש לנו כדי להיות מאושרים. עובדה זו מאפשרת לנו לחשוב מתוך עמדה של כוח כאשר אנחנו עורכים שינויים משמעותיים בחיינו. אנחנו קשובים למשאבים שלנו, לכישורים שלנו, לידע שרכשנו המבוסס על ניסיון ולכל אותם דברים שמקיימים אותנו ומהם אנחנו נהנים מדי יום ביומו – והם ניתנים לנו חינם.
במה התברכתם? שאלו את עצמכם שאלה זו בכל יום. כאשר אתם עונים על כך, הביטו במה שיש לכם, ולא במה שאין. בספרה רב-המכר "פשטות השפע" ממליצה שרה בן ברתנץ' על כתיבת "יומן הכרת תודה". תוכלו להפוך אותו לחלק מיומן הטבע שלכם שכבר התחלתם לכתוב. התחילו בכתיבה כבר היום ורשמו כל דבר הקיים בחייכם שעליו אתם מכירים תודה. נסו לרשום 25 דברים. בעצם למה לא 50? הכינו רשימה של הדברים שהנכם, וגם דברים שיש לכם, וכן רגשות ודברים רוחניים לצד דברים חומריים. כתבו שמות אנשים ומה הם מעניקים לכם. פרטו את רגשותיכם.
התחייבו לעצמכם להתרגל לָחוש הכרת תודה. בבוקר, בזמן המוקדש לשקט, פרטו במחשבתכם שלושה דברים שעליהם אתם אסירי תודה. בלילה לפני השינה מנו שלושה דברים שהבחנתם בהם או שקרו לכם במהלך היום, ועליהם אתם מודים. אני יודעת שזה נשמע מלאכותי מעט, אבל עשו זאת בכל זאת וספרו לי אחרי שבוע אם הבחנתם שחל שינוי בהשקפה שלכם, שינוי ביחס שלכם, ואם אתם חווים שביעות רצון רבה יותר בחייכם. נראה אתכם!
צריכה מוגזמת מפחיתה את ההערכה העצמית בגלל תחושה של קורבנוּת. אנחנו תמיד מפגרים איכשהו. לעולם אין לנו די. תמיד יש מישהו שיש לו יותר מאשר לנו – יותר דברים, יותר "חיים טובים" – ולעולם איננו נמצאים בראש הסולם. הרדיפה אחרי דברים חומריים מונעת מאיתנו להתבונן לתוך נפשנו. במקום לפתח את עצמנו מבפנים, אנחנו עסוקים בעולם החומרי ומוסחים ללא הרף מן הדברים שמתחוללים בנו פנימה. גישה היוצאת מנקודת מבט של שפע והכרת תודה פועלת כנגד תחושת המחסור שתרבות הצריכה מייצרת.
