המשפחה והתקשורת – מי שומר על ילדי המסכים ?
מאז ומעולם הורים ילדו ילדים ושמרו עליהם עד שבגרו, הפכו לעצמאיים והיו ברשות עצמם. הורים הגנו על ילדיהם מסכנות ראשוניות של מחסור, רעב או קור לשם קיום וכן מסכנות משניות וחיצוניות כגון: חציית כבישים או אנשים זרים ומסוכנים. האבחנה היתה ברורה: הבית נתפס כמקום בטוח ומוגן שבו כולם ערבים זה לזה ורוצים זה בטובתו של האחר ללא אינטרסים או כוונות זדון. לעומת זאת, החוץ נתפס כמסוכן ומאיים. כך היה לפני עידן התקשורת…
מאז כניסתה של התקשורת הביתה, התאפשר חלחול של מידע פנימה והחוצה והחומות נפלו. התקשורת יצרה מצב חדש שבו הסכנות נמצאות בפתחנו..אנחנו ישנים עם האויב והוא אפילו ניראה נחמד וידידותי לסביבה אבל לא מודעים לסכנות שהוא טומן בתוכו מעבר לפינה. הבית כבר לא מהווה מבצר בטוח לנו ולילדינו. אנשים זרים נכנסים לסלון הביתי ומעדכנים אותנו במתרחש בעולם מהמרקע, אנשים רחוקים יכולים לשלוח לנו הודעות ולהעביר מסרים ממרחקים וכן אנשים זרים מדברים עם ילדינו בחדר הסמוך. אנשים אלה מתקשרים עם הילדים דרך מסכים, עלולים לרכוש את אמונם ולסכן אותם ללא ידיעתנו וללא ידיעתם.
זאת ועוד, גם הילדים המוכרים מהשכונה ומהכיתה הופכים לאחרים ומרוחקים מעבר למסך. התיווך מאפשר להם להגיד דברים שלא היו מעיזים לומר ישירות, לשכנע אחרים לעשות מעשים נוראיים, לבזות ילדים, להעליב, להשפיל או להחרים. המסכים נותנים תחושת כוח וירטואלית שהפרט מוגן, לא מוכר ולא נגיש. האינטרנט והפייסבוק מאפשרים להם להתאגד ככוח וליצור תמיכה בקלות יתרה מאשר במרחב הכיתתי והציבורי ה'אמיתי'. הרשתות החברתיות לא המציאו פעולות חברתיות שליליות אבל אין ספק שהן מעצימות ומקצינות אותן. הן מאפשרות העברת מידע מהיר, המוני ושלילי ללא ביקורת או תיווך של עולם המבוגרים והן פונות ישירות לילדים.
מצידו השני של המתרס, הילד שלכם נחשף לתכנים אלה לבדו, ללא תמיכה, ללא חיזוק וללא מעורבות הורית כי אתם בעבודה או אפילו בחדר הסמוך. בתחושתו, אתם לא מבינים את השפה ולא תוכלו לעזור וברוב המקרים אפילו לא תדעו שהוא זקוק לעזרה. כי הוא הרי בבית אז לא יאונה לו כל רע..נכון?? הבית נוסך בנו אשליה כמבוגרים שהילדים מוגנים כמו פעם ושהכול תחת שליטה לעומת הרחוב, המגרש או בית הספר הנתפסים כמרחבים מחוץ לשליטתנו. הבעיה היא שהסכנה נכנסה לביתנו ללא רשותנו וללא ידיעתנו וכך אנחנו מותירים את ילדינו לבדם!!!
אז מה עלינו לעשות כהורים? עלינו להיות מודעים לסכנות ולאיומים, עלינו להתחיל לדבר בשפה המתוקשרת של הילדים, לדעת מה הם עושים במחשב, באינטרנט או בפייסבוק כשהם לבדם בבית או בחדרם: למה הם נחשפים? עם מי הם מדברים? את מי הם מגדירים כחברים? עלינו כהורים להיות נוכחים בצריכת התקשורת שלהם, כפי שהיינו נוכחים בעבר בגינה או במגרש המשחקים. עלינו להבין ולהפנים שהמציאות השתנתה והיום הם דור המסכים, אבל גם במצב החדש עדיין יש להם הורים וכדאי שנמשיך להיות המבוגרים האחראים ולא נשלה את עצמנו שהם המומחים!!!
מאת: ד"ר שלי גפן.ד"ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ' פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.
