הפרדת אשפה מונעת קניות מיותרות

רוב אשפת המזון שלנו – פסולת שניתן היה למנוע את זריקתה

מידי שנה מושלך לפח הזבל כשליש מכלל המזון המיוצר בעולם – במשקל ענק של 1.3 מיליארד טון. מעבר לחוסר היעילות המשווע, בעולמנו הבלתי שיוויני בו רבים סובלים מבעיות כלכליות ובעיות תזונה על רקע כלכלי, התופעה בעייתית ומאתגרת. מלבד המשאבים המתדלדלים בעולמנו, תופעת בזבוז המזון מהווה לא רק בעיה סביבתית חמורה, אלא גם מהווה סכנה לביטחון התזונתי. בשנת 2017 החלה ד"ר אלימלך בעבודת דוקטורט. את עבודתה היא עשתה בהנחיית פרופסור אופירה אילון מהחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה עם פרופ' איל ארט מהפקולטה לחקלאות, מזון וסביבה באוניברסיטה העברית, עבודת הדוקטורט שעשתה הינה ייחודית: הדוקטור אלימלך עברה על 2.5 טון של אשפה ביתית, שהגיעה מ-192 משפחות בשלוש שכונות בחיפה (אשכול 6-7 בלמ"ס).

ניתוח האשפה הייחודי הוביל אותה לנתון המדהים שגילה כי 54% מאשפת המזון שאנחנו זורקים היא פסולת נמנעת (פסולת שבתכנון נכון לא הייתה נזרקת,. למשל, גביעי גבינה מלאים כמעט לגמרי שנזרקו בגלל שתוקפם פג; ירקות רקובים שלא השתמשו בהם כלל; אוכל מבושל שנזרק בכמויות וכד').

מי שלא מפריד אשפה- מבזבז משאבים

מטרת המחקר היתה לבחון מהם הגורמים שיכלו לנבא את בזבוז המזון. מתוצאות המחקר עולה כי הגורם היחיד שנמצא קשור לבזבוז הוא הפרדה במקור של אשפה. משקי בית שלא הפרידו אשפה במקור ביזבזו כמעט פי 1.5 יותר מזון ראוי למאכל בהשוואה למשקי בית שהפרידו אשפה במקור: 3.6 ק"ג של מזון ראוי למאכל שנזרק כל שבוע בהשוואה ל-2.5 ק"ג מזון במשקי הבית שכן מפרידים אשפה. "נראה כי אנשים הנוהגים להפריד אשפה מודעים יותר לכמות הפסולת שהם מייצרים, מה שמעודד אותם להפחית את כמות הפסולת שהם מייצרים במקור" אמרה ד"ר אלימלך.

ממצאי המחקר העלו עוד שמשפחות גדולות יותר מבזבזות יותר מזון, אולם כאשר בוחנים בזבוז מזון פר אדם, מסתבר שדווקא ככל שהמשפה גדולה יותר, כך הבזבוז של אדם אחד הוא קטן יותר.

יחד עם זאת, ההפתעה המחקרית הגיע דווקא ממה שלא התגלה במחקר. לדברי ד"ר אלימלך, רוב המחקרים עד היום התבססו על שאלונים בלבד ולא על בדיקה אמיתית של האשפה. הם מצאו שתכנון הקניות מפחית את הבזבוז. כלומר, אנשים שיצאו לקניות עם רשימה ואחרי שהם בדקו מה חסר בבית זרקו בסופו של דבר פחות אשפה נמנעת. אלא שבמחקר הנוכחי, שכאמור בוצע בקרב 192 משפחות בחיפה, לא נמצא קשר בין תכנון לבין בזבוז – לא לחיוב ולא לשלילה.

"אני יודעת לומר שבעולם התוכן שאני בודקת –  התשובה לא נמצאת שם. אבל צריך לזכור שאנחנו לא באמת מדברים על פסולת אלא על מזון. ולמזון יש שורשים תרבותיים. בחברות מסוימות אין זה מקובל להגיש שאריות או אפילו לצרוך אוכל שבושל ביום האתמול. בחברות מסוימות נהוג לערוך קניות באריזות גדולות, אך בתדירות נמוכה. נורמות תרבותיות קובעות דפוסי אכילה חברתית או אישית. ההנחה שלי היא שכמו שהנורמות משפיעות על דפוסי הצריכה שלנו ככה הן משפיעות על דפוסי הבזבוז", סיכמה ד"ר אלימלך.