התמכרות למסכים – השפעת החיים הוירטואליים על החיים האמיתיים
רבים מאתנו כהורים מאוד מודאגים מכמות צריכת המסכים של ילדינו, מקטנים עד גדולים. ילדים בכל הגילאים (לפעמים גם ההורים) מבלים שעות רבות בבהייה במסכים בגדלים ובתכנים שונים –פלאפון/טלוויזיה/מחשב/אייפד/אייפוד ועוד. הורים רבים מוצאים את עצמם רכונים מעל גבם של הילדים ומדברים לעצמם בניסיון לשכנעם לעזוב את המסכים לכמה רגעים. איך נדע מתי הילד עבר את הגבול והוא מכור ? חמש נורות אדומות שכדאי לדעת ולהתעורר בזמן:
1. כמות השעות מול המסך עולה על כל פעילות אחרת – כמה שעות ביום הילד שלנו מבלה מול מסכים? האם הפעילות הדומיננטית של הילד נעשית בעיקר מול מסכים? האם הילד נוטה לחזור ממסגרות שונות ולבהות במסך במשך שעות? עלינו לשים לב כמה זמן יחסי הילד מבלה מול המסך לעומת פעילויות אחרות.
2. צפייה במסכים על חשבון פעילויות אחרות – האם הילד נוטה לוותר על חוגים או חברים בכדי להשאר צמוד למסך? האם אינו מעוניין להשתתף באירועים משפחתיים או להגיע לארוחת ערב משותפת עם בני המשפחה בבית? האם ברירת המחדל המרכזית היא להיות מול המסך וכל הפעילויות האחרות בגדר רשות ? עלינו לשים לב האם הילד נוטה לוותר על פעילויות אחרות בכדי לפנות זמן לצפייה/גלישה באופן לא סביר.
3. שימוש במסכים לצד פעילויות נוספות – האם הילד נוטה לעשות שימוש במסכים בכל פעילות אחרת שבה הוא עסוק כמו אכילה, שיעורי בית, משחק ועוד ? האם הילד מסוגל להתנתק מהמסך ולהתרכז בדברים אחרים במשך מספר שעות או שהפלאפון שלו צמוד אליו לכל מקום שהוא הולך?
4. הסתגרות בחדר– האם הילד נוטה לצרוך מסכים בחדרו הפרטי? האם הוא מכבה את התכנים ברגע שאנחנו נכנסים לחדר? האם הוא מדבר עם ההורים על התכנים/המשחקים שהוא צורך? הסתגרות שעות בחדר היא סימן רע! ילדים רבים במצוקה נוטים להתנתק מהעולם ולהתחבר לעולם הוירטואלי. לצערנו רבות יש תכנים בעייתים שאליהם הילדים חשופים ולעיתים אף מדובר על פגיעה נפשית/רגשית בילד והוא נמנע ממגע עם בני המשפחה מחשש לחשיפת הבעיה שבה הוא שרוי.
5. התנתקות מהעולם החיצון –ישנם מקרים שבהם ילדים מבלים שעות מול המסכים ונמנעים מתקשורת עם משפחה וחברים. הם יוצאים מהחדר רק לאוכל או מקלחת ואינם יוצאים כמעט מהבית. במקרה והילד נמצא רוב שעות היום בחדר סגור וממעט לצאת ממנו החוצה יש בעיה! מצב זה מעיד על ניתוק מוחלט מהמציאות האמיתית וכניסה למציאות וירטואלית המחליפה את ההתנהלות ה'טבעית' בבית ובחברה. מצב זה הוא מסוכן ומחייב התייחסות דחופה של ההורים, המחנכים והחברים.
עלינו כהורים לעשות חשבון נפש ולהעריך את מיקום ילדינו על הרצף שבין החיים האמיתיים והחיים הוירטואליים בבית, בכדי שנוכל להבין באיזו מידה צריכת המסכים היא סבירה ובאילו מצבים היא חריגה ומסוכנת. עלינו להציב גבולות ברורים מבחינת כמות הזמן, אופי התכנים, היחס בין המסכים לפעילויות אחרות ומקום היחסים בבית. עלינו לוודא שילדינו גדלים כראוי וצורכים מסכים במינון סביר שישמור על בריאותם הנפשית וישמר את היכולת להתנהל כמשפחה עם המסכים ובלעדיהם!
