והגדת לבנך ולבתך ביום ההוא…

והגדת לבנך ולבתך ביום ההוא…
ימים לא פשוטים עוברים אחרי החגים: חדשה אחר חדשה, פיגועים, אירוע רודף אירוע, דיווחים מהשטח, בתי חולים, נפגעים, מתח, לחץ וחרדה. מהדורות החדשות בטלוויזיה ובעיתונים היומיים מלאות באירועים קשים – שמות, תמונות, סיפורים ומשמעויות. כולנו מחפשים תשובות והפחד שורר בכל מקום: הפחד ללכת למקום הומה, הפחד להפגע, הפחד לאבד, הפחד להיות במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, והפחד מהעתיד והלא נודע.

לתוך הסיטואציה המורכבת הזו נכנסת ההורות ועולות השאלות: האם לספר? מה לספר? איך לספר? איך ליידע מבלי להלחיץ? איך להתנהל בשגרה ולא ליצור חרדות? איך להגיע ולהרגיע? התשובות כמובן לא פשוטות: אין מתכון ואין הוראות הפעלה, אבל יש כמה עצות שיכולות לעזור לנו להתמצא בעלטה:

1. ‘כמה שפחות – יותר טוב’ – ככל שהילדים צעירים יותר, עדיף להשאיר אותם בצמר גפן ולא לספר. מומלץ לא לחשוף אותם לסיקור החדשותי ולהמנע מצפייה בחדשות לידם (כן, הם רואים כשאתם רואים!). החשיפה עלולה לגרום לחרדות ופחדים מיותרים ובפרט שלרוב הילדים אינם מסתובבים לבדם ולכן לא זקוקים להכוונה. בנוסף, אין סכנה שישמעו על האירועים בעצמם. וגם אם ישמעו (ולא פעם זה קורה בגללנו…), זה שונה לגמרי מהזיכרון של תמונות קשות שהם עלולים לראות במו עיניהם (והרי אין כמו מראה עיניים ותמונה שווה אלף מילים…). פשוט מיותר להכניס אותם לסרט.

2. ‘במידה הנכונה’ – גם לילדים יותר בוגרים כדאי להשאיר את האירועים במינון נמוך ולשתף אותם במידה הנכונה. מהי המידה הנכונה? אתם תחליטו בהתאם לגיל הילד, לאישיותו ורגישותו. אין צורך להכביר במילים או לנדב פרטים מיותרים, אלא להציג את העובדות באופן תמציתי ויבש ככל האפשר ובעיקר להתמקד במשמעויות עבורם. במקרים רבים, אין משמעות רבה בהתנהלותם של הילדים ולכן יש מקום למסר מרגיע בהקשר זה.

3. ‘תיווך, תיווך, תיווך’ – אם בחרנו לשתף את הילדים בעצמנו או שהם נחשפו דרך חברים, בית הספר או המדיה, חשוב מאוד לתווך עבורם את האירועים ולעזור להם לעכלם. עלינו לשאול את הילדים מה הם שמעו ולדייק את הדברים, עלינו להסביר להם מה המשמעות העולה מאירועים אלה עבורם. יש להמנע מהפחדה כמסר שעלול לגרום להם לתחושות קשות, לחץ וחרדות ולעיתים אף חוסר תפקוד. אנחנו המבוגרים האחראים שהם סומכים עליהם ולכן צריך להישאר כאלה ולתת להם תחושת ביטחון ושליטה בחייהם.

4. ‘הנחיות לשעת חירום’ – מומלץ לכוון את הילדים להתנהגות זהירה המתאימה במצבי חירום בבחינת ‘עשה ואל תעשה’: לא כדאי ללכת למקומות הומי אדם, יש להזהר מאנשים שמתנהגים באופן חריג, יש להיות זמינים יותר ולעדכן איפה אנחנו ומתי נחזור (כדי להוריד את סף החרדה של ההורים) וכמובן לדעת למי לפנות בשעת מצוקה (משטרה, אמבולנס). אין צורך לרתק את הילדים לבית אבל כדאי להפחית פעילויות מיותרות.

5. ‘ראה וקדש – דוגמא אישית’ – מעבר לכל המילים היפות, אחד הדברים החשובים ביותר תמיד ובמצבים כאלה ביתר שאת היא הדוגמא האישית. אם ילדיכם יראו אתכם רגועים, הם יהיו רגועים בעצמם. הם אם יראו שאתם מתנהגים כמעט כרגיל, הם ימשיכו בשגרת יומם, וההיפך. אם תשדרו לחץ וחרדה, תימנעו מיציאות מהבית, תדברו רבות עם הסובבים על ‘המצב הקשה’, הם יקשיבו, יפנימו ויפעלו בהתאם בעצמם. עליכם להראות להם שהכל בסדר ויהיה בסדר גם בהמשך, למרות האירועים המופיעים בחדשות.

כולנו חיים במדינה שבה קצב החיים אחר והמצב הביטחוני רעוע ומשתנה, אבל דווקא במציאות חיים כזו, עלינו לשדר לילדינו מסר מרגיע של ביטחון וחוזק וללמד אותם כיצד ניתן להמשיך בחיי השגרה, למרות האירועים הקשים כדי שיקבלו כלים טובים לחיים. לא ניתן לפחד לנצח!

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן היא מרצה וחוקרת המתמחה ביחסים סביב המסכים. שלי שותפה במרכז “רגעים” ומעבירה הרצאות וסדנאות להורים ולאנשי חינוך ומקצוע לשם שמירה על מקומם כמבוגרים אחראים לצד שיפור היחסים עם דור המסכים.