סוגי זיכרון: זיכרון לטווח ארוך לעומת זיכרון לטווח קצר- זיכרון עבודה
פרק מתוך הספר "להבין את המוח" מאת: ד"ר ארתור ס' בארד וד"ר מיטשל ג' בארד . הוצאת אופוס, 2006.
חלק 2 מתוך פרק 14- ארכיון המוח.
נוסף על חלוקת הזיכרון לפי סוג התוכן שהוא עוסק בו, אנחנו מחלקים את הזיכרון גם לפי משך הזמן שלו – זיכרון לטווח קצר (או זיכרון עבודה) וזיכרון לטווח ארוך. הסעיפים להלן מתארים את שני סוגי הזיכרון האלה.
זיכרון לטווח קצר או קצרצר?
האם אתם זוכרים מה אכלתם היום לארוחת הבוקר? ומה לגבי אתמול? ולפני שבוע? ולפני חודש? ולפני שנה? אולי תחשבו שהזיכרון של מה שאכלנו לארוחת הבוקר שייך לקטגוריית הזיכרון לטווח הקצר, אך אין זה כך. זיכרון לטווח קצר הוא פרק זמן של כ-30 שניות (יש חוקרים שמגדירים אותו כפרק קצר עוד יותר ואילו אחרים מציעים תקופה ארוכה יותר של יומיים). המילים שקראתם במשפט זה נמצאות בזיכרון לטווח הקצר שלכם. המילים שבראש העמוד או בעמוד הקודם כבר עזבו אותו.
הזיכרון לטווח הקצר, נוסף על כך שהוא מאחסן מידע לפרק זמן קצר מאוד, מסוגל לאגור רק כמות קטנה של מידע. הוא יכול להכיל כשבע פיסות מידע. האם אתם יכולים לחשוב על מידע שהוא בערך בגודל זה ואתם זוכרים אותו רק לרגע? כמובן – מספר טלפון. כאשר אתם מחפשים מספר טלפון בספר הטלפונים ואחר-כך סוגרים את הספר, קרוב לוודאי שתזכרו את המספר די זמן כדי לחייג אותו. אם זהו מספר בין-לאומי, אולי תתקשו לזכור אותו בזיכרון לטווח הקצר, משום שהוא מכיל יותר מדי פיסות מידע.
שקט, מוח בעבודה
המונח "זיכרון עבודה" משמש לפעמים שם נרדף לזיכרון לטווח קצר. עם זאת, יש חוקרים שמבחינים בין זיכרון העבודה לבין הזיכרון לטווח הקצר, לפי אופן השימוש בשני סוגי הזיכרון. זיכרון עבודה יכול להכיל מידע חדש, כמו מספר טלפון שזה עתה הבטנו בו, או מידע ששיננו פעם, כמו השם של המורה שלנו בכיתה א, שאנחנו מעלים בזיכרוננו כאשר אנחנו מספרים על ילדותנו.
המושג "זיכרון עבודה" יהיה מוכר יותר לאנשים שעוסקים במחשבים. נניח שאתם כותבים מכתב במעבד התמלילים במחשב שלכם. המילים שעל המסך נמצאות בזיכרון העבודה של המחשב (מטמון). אם תכבו את המחשב או תצאו מן התוכנית בלי לשמור את המכתב, המידע יאבד. לעומת זה, אם תשמרו את המסמך, הוא יישמר על הדיסק הקשיח. הדיסק הקשיח הוא הזיכרון לטווח הארוך של המחשב. כאשר אתם מכבים את המחשב הזיכרון לטווח הקצר נמחק, אך המכתב יימצא בזיכרון לטווח הארוך. כאשר תפעילו שוב את המחשב המכתב עדיין יימצא בזיכרון לטווח הארוך, ותוכלו לשוב ולשלוף אותו אל זיכרון העבודה על-ידי פתיחת המסמך.
זוכרים את ימי הילדות?
כמה ארוך הוא הזיכרון לטווח הארוך? הוא יכול להימשך כל החיים, אף שרוב האנשים אינם זוכרים אירועים מלפני גיל שלוש. מגוון של גורמים יכולים לקבוע אם נשמור זיכרון מסוים. גורם אחד הוא חשיבות האירוע. אירועים מיוחדים, כמו ימי הולדת, הופעות והישגים ספורטיביים, בדרך כלל זכורים היטב. אנחנו זוכרים פחות את האירועים היומיומיים שאירעו בין ציוני-הדרך האלה. לכן אולי נזכור את הפעם הראשונה שרכבנו על אופניים או הלכנו לבית הספר, אך לא נזכור את הפעם השנייה. כדי שמידע יישמר בזיכרון לטווח הארוך הוא חייב להתקדד ולהירשם, שאם לא כן הוא מושלך כשהוא עדיין נמצא בזיכרון לטווח הקצר.
כאשר מידע מקודד הוא הופך מגירוי פיזי למידע שיכול להישמר במוח. קידוד מופיע בשלוש צורות עיקריות:
- קידוד שמיעתי – זיכרון של מידע על בסיס שמיעה.
- קידוד חזותי – זיכרון של תמונה או מאפיינים חזותיים אחרים.
- קידוד מילולי – זיכרון של מידע על בסיס התוכן שלו.
ערכנו קודם אנלוגיה בין הזיכרון לטווח הארוך לבין הדיסק הקשיח במחשב, שמאפשר לנו לשמור כמויות אדירות של מידע. עם זאת, בפרק 1 גם טענו שהמוח מורכב הרבה יותר מכל מחשב. אחסון הזיכרון הוא עוד דוגמה לכך. אמנם בכל כמה חודשים שטח האחסון בדיסקים הולך וגדל, אך המוח יכול לאגור כמות כמעט אין-סופית של מידע. יש חוקרים שסבורים שהמוח יכול לאחסן מידע לתקופה בלתי-מוגבלת, אחרים טוענים שפיסות הזיכרון נמחקות עם הזמן.
נוהגים לחלק את הזיכרון לטווח הארוך לקטגוריות של זיכרון אפיזודי, זיכרון סמנטי (מילולי) וזיכרון פרוצדורלי (תהליכי). הזיכרון האפיזודי הוא מידע שנוגע לאירועים מסוימים. זיכרון אפיזודי מכיל גם זיכרון אוטוביוגרפי על חוויות שהיינו מעורבים בהן. זיכרון סמנטי מתייחס לזיכרון של עובדות או מושגים. זהו ידע שאנו רוכשים מבלי לזכור את הנסיבות שבהן למדנו אותו. מספר הטלפון של בית הספר היסודי שלנו הוא דוגמה לזיכרון כזה, וכך גם האלף-בית, או מספר הסנטימטרים במטר. מטלות שחזרנו עליהן פעמים רבות ואנחנו מבצעים אותן מבלי לחשוב הן חלק מן הזיכרון הפרוצדורלי. דוגמאות לכך הן כתיבת שמנו, או קשירת שרוכי הנעליים.
סוגי הזיכרון האלה יכולים לעבוד באופן עצמאי או לעבוד בשיתוף פעולה אחד עם השני. ייתכן למשל שאתם זוכרים את הפעולות הכרוכות בקשירת שרוכי הנעליים (זיכרון סמנטי) ואולי אתם זוכרים את הפעם הראשונה ששרכתם את הנעליים בעצמכם (זיכרון אפיזודי). בסופו של דבר אתם קושרים את השרוכים במהירות מבלי לעבור על התהליך במודע שלב אחרי שלב (זיכרון פרוצדורלי).
