זיכרונות כוזבים
פרק מתוך הספר "להבין את המוח" מאת: ד"ר ארתור ס' בארד וד"ר מיטשל ג' בארד . הוצאת אופוס, 2006.
חלק 4 מתוך פרק 14- ארכיון המוח.
להשלים את החסר
בפרק 10 הסברנו איך נוצרות אשליות אופטיות כאשר המוח מנסה לפרש תמונות כך שיתאימו לתבניות ידועות, שבעצם אינן מתאימות להן. המוח עושה תהליך דומה כאשר הוא עובד עם סוגים אחרים של זיכרונות. אנשים מארגנים מידע בדרך שמשליטה בו היגיון, והתוצאה של שיטת ארגון זו היא לפעמים זיכרון לא-מדויק.
בניסוי שמדגים את התופעה ניתנה לאנשים רשימת מילים ובהן: חמוץ, סוכרייה, סוכר, מר, טוב, טעם, שן, סכין, דבש, צילום, שוקולד, לב, עוגה, מאפה, פאי. אחר-כך הם נשאלו סדרה של שאלות על הימצאותה או אי-הימצאותה של מילה מסוימת ברשימה. כאשר נשאלו אם המילה "מתוק" נמצאת ברשימה, רבים מהם אמרו "כן". אך המילה "מתוק" אינה ברשימה. אפשר לראות בתוצאות הניסוי הוכחה לכך שלאנשים אין זיכרון טוב, אך זו אינה הדרך שהמדענים פירשו את התופעה. הם אומרים שאנחנו לומדים על-ידי שיוך מידע חדש לזיכרונות קיימים.
זיכרונות כוזבים
כמובן, לא כל מה שאנחנו זוכרים הוא מדויק. לפעמים אנחנו מתבלבלים. אנחנו שוכחים דברים שקרו לנו, או זוכרים אותם בדרך אחרת מאשר קרו. זיכרונות שגויים אלה נקראים זיכרונות כוזבים.
אנחנו יודעים שהזיכרון אינו מושלם, ואף שהעניין אולי מטריד, זה לא נורא. אך בעיות חמורות, גם בעיות משפטיות, יכולות להתעורר במקרים שבהם אנשי מקצוע מתחום הפסיכולוגיה שותלים זיכרונות כוזבים במוחם של המטופלים שלהם בזמן הטיפול.
איך זה קורה?
יצירת זיכרון כוזב היא דבר קל מכפי שניתן לחשוב. ראשית, רוב האנשים מצפים לזכור את העבר שלהם ועלולים להרגיש אשמים אם אינם זוכרים. מתן רמז למישהו שהוא כביכול אמור לזכור משהו שאיננו זוכר מספק לו תמריץ לנסות ולדלות את הזיכרון ממוחו. זיכרונות גם מושפעים מהשאות (סוגסטיות), חקירה והאשמה. למשל, אם מישהו אומר מתוך שכנוע רב שהוא ראה אתכם עושים משהו שאינכם זוכרים שעשיתם, הוא עשוי לשכנע אתכם שאכן כך היה. אתם עשויים אפילו להתחיל להמציא פרטים על אודות אותו מקרה שכלל לא קרה.
פעמים רבות שגיאות זיכרון אלה קורות בתום לב. לדוגמה, במהלך איסוף חומר לספר על מלחמת העולם השנייה, שבויי מלחמה לשעבר התקשו באופן טבעי לזכור אירועים שקרו לפני 50 שנה, אך כאשר אחד מהם תיאר מקרה מסוים, גם אם הזיכרון שלו לא היה מדויק, השבויים האחרים נטו לאשר את הסיפור שלו.
במקרים שנויים במחלוקת שהגיעו אל בית המשפט הואשמו מטפלים בכך שהשתמשו בסוגסטיות וגרמו למטופלים שלהם להיזכר בזיכרונות כוזבים שגרמו נזק רב, כמו למשל שנאנסו כביכול על-ידי אדם שטיפל בהם.
כאשר אפשר לאשש את זיכרונותיו של אדם באופן בלתי-תלוי, אפשר להבדיל בין זיכרונות אמתיים לבין זיכרונות שנשתלו או נוצרו במוחו בלבד. אך בלי ראיות אובייקטיביות כאלה קשה לדעת מתי הזיכרונות אמתיים ומתי לא.
בהדמיות אם-אר-איי נמצא שאותם אזורים במוח מתעוררים גם בעת העלאת זיכרונות אמתיים וגם בעת העלאת זיכרונות כוזבים. עובדה זו הובילה את החוקרים למסקנה שזיכרונות כוזבים מאוחסנים באותו שטח זיכרון כמו זיכרון אמתי, מה שמסביר מדוע אנשים יכולים להיות משוכנעים כל-כך בדבר שלא קרה.
