מחקר חדש: למה הורים לא מחסנים את ילדיהם?
מהם באמת הסיכונים בחיסונים? לפני מספר חודשים, עקב גילוי וירוס פוליו בביוב במיקומים שונים בישראל, החל קמפיין בחסות משרד הבריאות שקרא להורים לחסן ילדים עד גיל תשע בחיסון הפוליו המוחלש (OPV). הקמפיין הצליח להביא לשיעור גבוה של הורים שחיסנו את ילדיהם.
ואולם, מחקר שנערך באוניברסיטת חיפה ופורסם לאחרונה בכתב העת Journal of Risk Research מצא שלמרות שיעור ההתחסנות הגבוה – לראשונה, הורים שאינם מתנגדי חיסונים, ואשר נוהגים לחסן את ילדיהם בהתאם לתוכנית חיסוני השגרה, גילו הפעם היסוס, וחלקם אף סירבו לחסן את ילדיהם.
המחקר, שנערך על ידי ד"ר ענת גסר-אדלסבורג, ראש המגמה לקידום בריאות בבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, ד"ר יפה שיר-רז מהחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה, ופרופ' מנפרד גרין, לשעבר ראש בית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה, התבסס על סקר שנערך בקרב כ-200 הורים, ובנוסף, על ניתוח 2,499 דיונים של הורים בבלוגים, פורומים, טוקבקים באתרי חדשות ודפי פייסבוק.
מהמחקר עולה שאחד הגורמים המרכזיים להססנות ולסירוב ההורים לחסן, שעלה מתשובותיהם של למעלה משליש מההורים שסירבו או היססו (32%) היה חוסר אמון במערכת הבריאות. זאת, בין היתר, בשל הבחירה של מנכ"ל משרד הבריאות דאז, רוני גמזו, לתאר את הסיכון הכרוך במתן החיסון כ"אפסי". כמו כן, 40% מההורים שהיססו או סירבו לחסן טענו שההסברים שסיפק משרד הבריאות ביחס לקמפיין ולחיסון היו סותרים ובלתי מספקים.
נוסף על כך, 40% מההורים שסירבו או היססו הסבירו זאת בכך שהילד שלהם כבר מוגן, מאחר שקיבל את חיסון הפוליו המומת (IPV), ו-33% מהם תלו זאת בחששות ביחס לבטיחות החיסון.
סיבה נוספת הייתה התהייה באיזו מידה התפרצות מגיפת פוליו בארץ היא תרחיש ממשי. זאת, לאור העובדה שבפועל, לא היה בארץ אף מקרה של תחלואה בפוליו. בנוסף, 39% מההורים שהיססו או סירבו לחסן טענו שאחריותם הראשונה כהורים היא כלפי ילדיהם ולא כלפי החברה, ולכן הם אינם רואים סיבה לסכן את ילדיהם "לטובת הכלל".
ממצא מעניין נוסף שעלה מהמחקר היה שחלק מההורים שכן חיסנו את ילדיהם, עשו זאת מאחר שהאמינו שהחיסון מגן עליהם. זאת, בעוד שלמעשה, תינוקות וילדים המחוסנים בחיסון ה-IPV אינם עלולים לחלות בפוליו, אלא רק להוות נשאים של הנגיף, כך שחיסונים בחיסון ה-OPV נועד למעשה להוות "חיסון עדר" שיגן על כלל האוכלוסייה.
"ממצאי המחקר מדגישים את מרכזיותו של נושא תקשור הסיכונים ביחס למחלות ומניעתן בכלל, וביחס לחיסונים בפרט, ומצביע על הקושי של מערכת הבריאות במסגור נושא החיסונים כאמצעי למניעת מחלות", אומרת ד"ר גסר-אדלסבורג. "במקרה ייחודי זה, הקושי במסגור החיסון היה בולט במיוחד, לאור העובדה שה-OPV לא נועד להגן על הפרט (הילד), אלא על כלל האוכלוסייה".
עם זאת, הממצאים גם מעידים שבמידה שהמידע המועבר לציבור הינו פשטני (אמירות כגון "אפס סיכונים") ולא מלא, והמסרים מוצגים באופן דו-משמעי, הם עלולים לערער את אמון הציבור במערכת – מצב שעלולות להיות לו השלכות על שיתוף הפעולה של הציבור בהמשך. אף שקמפיין "שתי טיפות אכן נחל הצלחה במונחים של שיעורי ההתחסנות, הרי שאופן תקשור המסרים בו עלול להוות חרב פיפיות בהמשך, מזהירים החוקרים.
