חוקרים : ילדים ערבים מצויים בסיכון גבוה יותר לחלות ולמות בעקבות פציעות בהשוואה לילדים יהודים.
ממצאי מחקר חדש בהובלת פסופסור אורנה בראון-אפל מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת חיפה וד"ר מיכל איבנקובסקי מאירגון 'בטרם' העלו שילדים ערבים נמצאים בסיכון גבוה לתחלואה ותמותה כתוצאה מפציעות לא מכוונות לעומת ילדים יהודים.
מסיכום כל המחקרים שנערכו בישראל בעשרים שנה האחרונות עולה כי ילדים ערבים נמצאים בסיכון גבוה לתחלואה ותמותה כתוצאה מפציעות לא מכוונת לעומת ילדים יהודים, .
לדברי פרופסור בראון אפל: "ניתן להסיק שישנם שני פקטורים עיקריים התורמים לסיכון של ילדים ערבים לעומת ילדים יהודים: הסביבה בה גדלים הילדים ומשחקים ורמת ההשגחה שמעניקה משפחתו של הילד. התערבות ברמת הפרט,המשפחה, הקהילה והחברה יכולה להעניק סביבה בטוחה יותר לילדים ויחד עם השגחה טובה יותר אפשר יהיה להוריד את הסיכון של ילדים ערבים".
במסגרת המחקר, אותו ערכו פרופ' בראון-אפל וד"ר מיכל איבנקובסקי, בוצע ניתוח נתוני היפגעות של ילדים ונסקרו מחקרים מדעיים בעברית ובאנגלית ודוחות של NGOs (ארגונים חוץ ממשלתיים) ושל ארגונים ממשלתיים ישראלים שפורסמו באינטרנט מאז שנת 2000 ובהם נתונים על תחלואה ותמותה מפציעות בלתי מכוונות.
ממצאי המחקר עולה כי בין השנים 2006-2008 שיעור התמותה בילדים ערבים בגילאים 0-17 היה 9.5 מקרי תמותה ל 100,000 ילדים, לעומת 3 מקרי תמותה בקרב הילדים היהודים. אולם ככל שיורדים בגיל, גדל הפער: בגילאים 1-4 שיעורי התמותה בקרב ילדים ערבים היו 15.8 מקרים ל 100,000 ילדים לעומת 2.8 מקרים ל-100,000 בילדים יהודים. גם בשיעורי האשפוז ובשיעורי הפניות למיון עקב פציעות קיים פער משמעותי בין ילדים ערבים לילדים יהודים. בשנים 2008-2009 42% מהילדים שאושפזו בגלל טראומה היו ערבים כאשר שיעור הילדים הערבים באוכלוסיית הילדים בישראל היה בשנים האלה 28% בלבד. בנוסף, ילדים ערבים דווחו כבעלי פציעות קשות יותר.
בחלקו השני של המחקר ביקשו החוקרות לבחון מה הסיבות שגורמות לפער זה. הממצאים מצביעים על כך כי ילדים ערבים חשופים לסביבה מסוכנת ולכן גם לפציעות מסוכנות. אחת הדוגמאות הבולטות שנותנות החוקרות היא שיעור גבוה של נפילות ממקומות גבוהים, אשר נובעים ממחסור במעקות בבניינים שבנייתם לא הושלמה באזור המחיה של ילדים ערבים. "רוב האוכלוסייה הערבית נמצאת במצב סוציואקונומי נמוך, הילדים הערבים חשופים לתנאים מסוכנים ולכן שיעור הפציעות גבוה יותר", צינה פרופ' בראון-אפל.
סיבה נוספת שנמצאה היא הסביבה הסוציאלית בה גדלים הילדים. לדברי החוקרות, הורים, אחים, חברי משפחה וחברים אחראים לספק סביבה בטוחה לילד ולמנוע את חשיפתו לתנאים מסוכנים – אולם מהמחקר התברר כי המצב אינו כזה בחלקים במגזר הערבי. "כאשר יש סביבה מסוכנת והשגחה בלתי מספקת מתקבל שיעור גבוה יותר של פציעות. שילוב שני הפקטורים של חוסר השגחה וסכנה סביבתית תורמים לשיעור הגבוה של פציעות בקרב ילדים ערבים בייחוד בקבוצות הגיל של 1-4 שנים, מאחר וילדים בגיל זה יכולים ללכת ולרוץ אך אינם יכולים להבחין בגורמים מסכנים והם זקוקים להשגחה ישירה", ציינו החוקרות.
על פי החוקרות, מידת ההשגחה קשורה גם למספר הילדים במשפחה. מספר הילדים במשפחה גבוה בממוצע במגזר הערבי בהשוואה למגזר היהודי והם גרים בסמיכות למשפחה המורחבת. במשפחות גדולות האחים הגדולים משגיחים על האחים הקטנים, כשההשגחה של האחים היא גורם סיכון לפציעה.
"אכיפת סטנדרטים גבוהים לבטיחות בבניית בתים, גני משחקים ודרכים בטוחות משפרים ומונעים את הסיכוי של הילד להיפצע. יתכן שהבדלים בסדרי העדיפויות של רשויות מקומיות ערביות ויהודיות רמים להבדל בשיעור הפציעות של הילדים. בכפרים ובערים הערביות אין קידום סטנדרטים גבוהים לבניה בטוחה, יש מעט גני משחקים, אין מדרכות ואין הפרדה בדרך כלל בין איזורי חניה לאיזורי משחק " סיכמה פרופסור בראון-אפל.
