לעבור את החג בעידן התקשורתי

איך עוברים את החגים סביב המסכים ?
אז עברנו את החופש הגדול והנה אנחנו בעיצומם של החגים. כבר אכלנו ראש של דג ובירכנו בשנה טובה וישבנו סביב לשולחן אבל מי יעיד שישב בלי הפלאפון בין התפוח בדבש והרימון?. הרבה מאתנו בילו לא מעט מחוץ לבית או מחוץ לארץ ואז תמיד עולה השאלה: האם לקחת את המכשירים הניידים של הילדים? (אגב – לגבי המבוגרים אין בכלל שאלה בעניין. למה?).

שימוש ברשת האינטרנט והשפעות על ילדים. מקור: ויקיפדיה. מאת: Peter Welleman
שימוש ברשת האינטרנט והשפעות על ילדים. מקור: ויקיפדיה. מאת: Peter Welleman

שוב אנחנו חוזרים לדיון הישן והטוב המתאים למצבים שבהם אנחנו מנחמים את עצמנו שהמסכים יבדרו את הילדים, הם לא ישגעו אותנו בזמנים של נסיעות או יגידו שמשעמם להם. מצד שני, הם משתעבדים למכשירים ומשחקים ללא הפסקה ואז בעצם שינינו מיקום באופן פיזי אבל לא ממשי. כמה מאתנו ההורים מוצאים את עצמם מתחננים שהילדים יעזבו את המכשיר, יפסיקו את המשחק או יסגרו את הטלוויזיה כדי לשכנע אותם שפעם אחת נוכל לאכול ביחד? המזל הוא שבראש השנה אין הגדה אבל זה עדיין מעצבן שכל אחד מהילדים אוכל ביס ומסתכל בפלאפון בזפזופים.

אחד הפתרונות האפשריים לקשיים אלה הוא להציב גבולות מראש: ניתן לאפשר לילדים להביא את הפלאפון לערב החג אבל בתנאי שיעזבו אותו במנוחה כשמתחילה הארוחה. חלקכם וודאי מגחכים כי הסיטואציה לא נתפסת כאפשרית, שכן הילדים ממש מוכרחים לראות מה כותבים החברים בוואטס אפ בכל רגע נתון ולא יכולים להעלות על דעתם רגע אחד בלעדיו. אבל שוב בואו נהיה כנים ונחשוב מתי אנחנו השארנו את הפלא שלנו בבית כשיצאנו לטיול או ארוחה או מתי אנחנו לא הנחנו אותו על שולחן האוכל בין המזלג והמפית?? אנחנו חייבים להבין שאנחנו מהווים מודל עבור הילדים (בעיקר הצעירים שבהם), ואם לא נראה להם שזה אפשרי להתנתק אין סיבה בעולם שהם יעשו זאת. בנוסף, שיחת הטלפון מהבוס לא יותר חשובה מהשיחה שלהם עם החבר/חברה בזמן הארוחה.

אולי מוטב להשלים עם המצב ולא להתרגז כשאנחנו מסתכלים על ילדינו החמודים רוב הזמן כשראשיהם שפופים קדימה והם עונים בקולות לא ברורים לשאלות או בקשת מצידנו? הרי בחלק מהמשפחות כבר שולחים הודעות אחד לשני דרך המכשיר במקום לצעוק ברחבי הבית או לקוות לתגובה ממשית מצד הילדים (בעיקר המתבגרים שבהם). אולי נתחיל לתקשר באופן מתווך בין החדרים ובין קצוות שולחן החג ונפסיק לשנות את המציאות התקשורתית שבה כולנו חיים? חלקנו לא מסוגלים לקבל זאת שכן אנחנו נולדנו וגדלנו בדור אחר. לילדינו זה נראה אך טבעי שכך זה צריך להיות והם מבטיחים שלא יכעסו על ילדיהם שיהיו כל היום עם הפלאפון (אולי בזמנם זה כבר יהיה שביב שיושתל במוח באופן קבוע ולא נידרש להחזיקו ביד או בתיק?).

אז מה בכל זאת עושים כדי לעבור בשלום את החגים? כדאי לקבוע מראש מה התנאים בהבאת המכשירים לאירועים משפחתיים וחגיגיים ולהציג חלוקת זמנים סבירה בעיני כל הצדדים. למשל: לא משתמשים במכשירים בזמני הארוחות אבל אחריהם אפשר לשחק. או לחילופין משחקים במכשירים עם חברים/בני משפחה אחרים ולא לבד או שניתן להגביל בזמנים (למתקדמים ניתן לכוון טיימר בפלאפון שיצלצל וימנע ויכוחים..) בקיצור, עלינו להבין שהמכשירים הם חלק מהנוף ליד התפוח והרימון אבל כדאי לעשות בהם שימוש מושכל במפגש חברתי או משפחתי עם אנשים אמיתיים, למרות שהם אינם מופיעים על המסך. ונסיים בברכה לראש השנה שיהיה חג שמח ושנה טובה ומתוקה!

מאת: ד”ר שלי גפן. ד”ר שלי גפן הינה מרצה ותיקה בתקשורת (במכללה למינהל, אוניברסיטת תל אביב ובאונ’ פתוחה). בימים אלה סיימה את כתיבת הדוקטורט בנושא המשפחה והתקשורת. מעבירה הרצאות/סדנאות וייעוץ לילדים, הורים ואנשי חינוך במציאות התקשורתית כיום.