לפגוש את החיים ממקום חדש

האור הלבן: להשתחרר מקשרי זיכרון חוסמים

שעת אחר הצהריים, רחוב שקט. כלב שעט לפתע מתוך חצר ונבח עלינו. ידידי שהוא גבר גדל קומה וחזק הפסיק בבת אחת את השיחה המלבבת שניהלנו תוך כדי הליכה נינוחה ברחוב, קפא על מקומו והחוויר. יציבתו נראתה כאילו בעוד רגע יסתער עליו ליגיון שלם של לוחמים חורשי רעה והוא הפסיק לנשום. הפחד נשקף מכל תא בגופו. הבטתי בעניין בכלב שהתרחק חזרה אל הטריטוריה שלו.” ראית, מה זה?” אמר הבחור בפנים מתוחים, ” הוא כמעט הרג אותי, כלבים זה סכנת נפשות, אני אומר לך.”

המוח. קורטקס. מקור: ויקיפדיה ברשיון. איור :Polina Tishina
המוח והזיכרון הכובל. קורטקס. מקור: ויקיפדיה ברשיון. איור :Polina Tishina

מאחר ובמבט אובייקטיבי פשוט, היה ברור לחלוטין שלא נשקפה כל סכנה הגיונית באותו רגע בסיטואציה עצמה ושגם אין בה כל מימד אישי. רוב הכלבים אכן נובחים כשחוצים את הטריטוריה שלהם, והאמונה של הבחור( אני בסכנת מוות. כלבים הם סכנת נפשות) לא נוצרה באותו רגע ולא הייתה שייכת לאותו רגע. היא עוצבה בעבר. ההטבעה שכלבים הם כה מפחידים היתה טבועה עמוק בתודעתו של האיש. כשהיה בן 8 ננשך על ידי כלב ונבהל מאד. מאז, בכל פעם בה אפילו ראה כלב, היה בתוכו קול פנימי מוצק שאמר – אתה בסכנת חיים. בעצם, בכל מפגש עם כלב, מסוכן או לא מסוכן, היתה בתוך האדם הצעיר תגובה של אימה שנבעה מקשר זיכרון לא הגיוני שנוצר בתוכו.

מאחר וכלבים כן עלולים לנשוך או לאיים והוא עצמו ננשך פעם אחת, באמת יש הסתברות מסוימת שכלב ינשך אותנו אך החלק הלא הגיוני קורה במוחנו ומתבטא בדפוס בו כל סוג של מפגש עם כלב ללא כל קשר למציאות בפועל- מעורר אימה. בעקבות אירוע עבר, אנחנו יוצרים בתוכינו הנחת יסוד שתגביל אותנו לראייה מאד מסוימת ומצמצמת של המציאות בהווה ובעתיד. אפשר לראות זאת בכל תחום: האם העובדה שחבר מסוים בגד בנו משמעה ש” אסור להיקשר לאנשים כי הם בוגדניים ובלתי אמינים”? ולגרום לנו לא להיות מסוגלים מעתה ואילך לפתח מערכות יחסים נותנות אמון בגלל אדם אחד בסיטואציה אחת?

בכדי להבין כיצד אנו קובעים מסקנות כאלה ואחר כך מאששים אותם צריך לזכור את האופן בו עובד המוח. תפקידו ההישרדותי הוא לאותת בכל רגע בו נשקפת לנו סכנה. הבעיה עם המבנה השימושי הזה שהוא מכוון אותנו למצב בו כל פגישה שלנו עם אירועים בחיים מבוססת על חויות עבר ועל טראומות עבר. מהר מאד אנו עלולים לגלות שהגבלנו את תודעתנו במערכות של דעות קדומות, הסקת מסקנות ורעיונות שאינם אלא קשרי זיכרון שלא יוכיחו את עצמם במציאות. בפועל, ברחוב, הכלב לא נשך את חברי. למען האמת, מפגש עם כלבים יכול להיות סיטואציה מאד מזינה ומלאת שמחה למי שלא הטביע בתוכו מסקנות כה חותכות על כלבים באשר הם. רק שהוא לעולם לא ידע זאת.

כשהעבר שלנו הופך להיות מי שאנחנו

כשאנו חיים על פי קשרי הזיכרון שהטביעו בתוכנו ארועי העבר הטראומטיים אנו דנים עצמנו להימנע מאירועים בחיים, להימנע מכאב, להימנע מהתנסות ולא יכולים לפגוש דברים בצורה פתוחה ומשוחררת. והרי גם נימנע מכל ” הסכנות” שסימנו בתוכנו בעקבות ההתנסות שלנו, נגלה שלחיים יש את המנגנונים שלהם והם לא נוטים לחזור על עצמם. חוויות עמוקות ומשמעותיות בחיים מגלמות בתוכן את האופציה לכאב ולאובדן. האם בשל אובדן אחד נבחר לא לאהוב עוד, בכדי לא לחוות כאב? האם גבר אחד שפגע בי הוא עילא להימנע מפתיחת הלב בפני כל גבר באשר הוא עד ליום מותי?

בשיטת “האור הלבן” של שי טובלי אנו מגלים שחלק עצום מדפוסי ההתנהלות של אנשים ובמערכת היחסים שלהם עם החיים הוא תולדה של אירועים טראומטיים והמסקנות המגבילות שנוצרו בתודעה כתוצאה מהם. ולכן חשוב לנו כל כך לשחרר אנשים מקשרי זיכרון בלתי מועילים ומזיכרונות מכאיבים. כשאנו בתוך אירוע בו איננו מסוגלים להיות בנוכחות מלאה ומודעת ואין לנו דרך להתמודד איתו, אנו עשויים להתנתק ולקבוע במוחנו משפט שיהדהד בנו שוב ושוב- מסוכן ל….ומאותו רגע נעשה הכל לא לפגוש את כאבנו שהתקבע, רגשותינו שנפגעו ואירוע שיזכיר אפילו בצורה קלושה את החוויה הקשה להכלה.

הכלב הלבן והמדובלל שראיתי ברחוב לא התכוון לרצוח את חברי המפוחד. סביר להניח שגם הכלב ששרט את רגלו בגיל 8 לא עמד לקחת את חייו, אך מוחו ומערכת הפרשנות שלו עיצבו את המציאות מתוך פילטר תפישה מסוים והמשיכו להשליך אותה על כל כלב.את מעגל הקסמים הזה, יכולנו להתיר רק מתוך מצב תודעה גבוה ובהיר יותר בתוך טכניקת תודעה מיוחדת להתרת זיכרונות קשים וקשרי זיכרון .

על טכניקות תרפויטיות ועל האופן בו ניתן באמצעותן לשחרר טראומות עוד אדון במאמרים הבאים אך כעת בוא נבדוק- כיצד ניתן למנוע טראומה?

אלימות, אובדן, כאב פיזי ורגשי הם חלק אינטגרלי מתנועת החיים. אך אנו יכולים להיות המאסטר של עצמנו באופן בו נגיב לאירועים כאלה.
התגובה לאירוע יכולה לקבוע את מידת השפעתו עלינו ואם יהפוך להיות אירוע מכונן באורח שלילי על חיינו. מה שחשוב להבין הוא שכדאי להימנע מיצירת קשרי זיכרון בלתי רציונאליים שלאחר מכן יעצבו את מערכת התגובה והתפישה שלנו לאירועים בחיים. כך נוכל להיות משוחררים וחופשיים להתפתחות.

ההמלצה להיום היא: כיצד למנוע טראומה?
אל תסיקו מסקנות כוללות חדשות ואל תאששו מסקנות ישנות !
הנטייה שלנו היא להכליל מאירוע אחד בודד ולהפוך אותו למסקנות שליליות ולקשרי זיכרון ארוכי טווח. זה מה שמנגנון המחשבה עושה כל הזמן. !
הזכירו לעצמכם- זהו רק אירוע אחד. זוהי לא עובדת חיים כוללת. הדבר החשוב ביותר הוא לאפשר את זרימת הרגשות ולחסום את זרימת המחשבות. 
אם המוח שלכם אומר: “דברים אינם אמורים לקרות בדרך זו”, אמרו לעצמכם: היה מציאותי! דברים כן קורים בדרך זו. זה רק לא אומר שום דבר באופן כולל על החיים או על אנשים.
זכרואיננו יכולים להימנע מרגעים קשים, אך אנו יכולים למנוע תגובות לא נכונות.

נגה סיני, סמנכ”ל “האור הלבן” של שי טובלי, מארגנת הפעילות בישראל ומנחה בכירה בשיטה.
מאמר זה נכתב בהשראת שיטת ה”אור הלבן” וספר “האור הלבן”- מדריך לאושר מעשי מאת שי טובלי . למידע נוסף.