מה חשוב לדעת על קורונה ויחסי הגומלין עם בני אדם?

נגיף הקורונה ממשיך ומתפשט במדינות ישראל ובעולם ועדיין רב הנסתר על הגלוי לגביו. עד כמה יודעים כיום על הנגיף יותר מאשר בעת התפרצותו ? מהן הדרכים העיקריות לטיפול בקורונה? מה ידוע על יכולת ההדבקה של הנגיף? אילו פיתוחים בתחום עשויים למצוא את המענה הטיפולי לנגיף הקורונה ומה חשוב לדעת על הווירוס?

בראיון בלעדי לאתר הדוקטור שערכנו עם עם ד”ר אורן קובילר מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, הוא השיב לשאלות מגוונות המעסיקות רבים, לגבי נגיף הקורונה COVID 19. ד”ר אורן קובילר,  M.D. Ph. הינו מרצה בכיר במחלקה למיקרוביולוגיה ואימונולוגיה קלינית בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים ערך מחקר פוסט-דוקטורט בוירולוגיה באוניברסיטת פרינסטון בארה”ב, בין השנים 2007-2012 ומאז חוקר יחסי נגיף מאכסן באוניברסיטת תל אביב.

נגיף הקורונה -קוביד 19. אילוסטרציה: Enriquelopezgarre Pixabay
נגיף הקורונה -קוביד 19. אילוסטרציה: Enriquelopezgarre Pixabay

ד”ר קובילר, תוכל לתאר בפנינו מהם המאפיינים הייחודיים של נגיף הקורונה בהשוואה לנגיפים אחרים כמו נגיף השפעת, הסארס או ה-MERS ? מה יודעים כיום על הנגיף שלא ידעו בתחילת המגיפה ?

“נגיף הSARS-CoV-2  הגורם למגיפה העולמית הוא נגיף ממשפחת הקורונה (נגיפי רנ״א חד גדילי חיובי) וגורם למחלת ריאות חריפה דמוית המחלה שנגרמה ע״י שני הנגיפים הקודמים ממשפחה זו שעברו מבעלי חיים לאדם (SARS-CoV וMERS-Cov). בניגוד לנגיפים הקודמים” מסביר דוקטור קובילר “מרבית ההדבקות בנגיף לא גורמות לסימפטומים קשים ויש עדויות רבות לנדבקים א-סימפטומטים. בהדבקה סימפטומטית קלה ובהדבקה א-סימפטומטית (וכן במצב הטרום סימפטומטי) הנגיף יכול לעבור מאדם הנדבק לאנשים נוספים. ולכן כל כך קשה להשתלט על התפשטות הנגיף באוכלוסייה). אחוז התמותה מהמקרים המדווחים נמוך בנגיף ה SARS-CoV-2 לעומת הSARS-CoV  והMERS-Cov אך גבוה לפחות פי חמש עד חמישים מהשפעת העונתית. קצב ההדבקה (R0) של הנגיף החדש (ללא הגבלות תנועה) מוערך בסביבות השלושה אנשים מכל אדם שנדבק, זהו קצב הדומה ל SARS-CoV אך גבוה משמעותית מהשפעת העונתית ומנגיף MERS-Cov.”

 

בהתבסס על מומחיותך בתחום, אילו פיתוחים בתחום האימונולוגיה המולקולרית עשויים למצוא את המענה הטיפולי -חיסון או תרופה- לנגיף הקורונה ?  

ד”ר קובילר משיב כי “בימים אלה, המחקר מתמקד בארבע דרכים עיקריות לטיפול בנגיף:

חיסון אקטיבי– ישנן ניסיונות רבים בעולם לפיתוח חיסון כנגד הנגיף הנמצאים בשלבים שונים של פיתוח. החיסון הראשון שהחלו לבדוק אותו באנשים הוא חיסון רנ״א. כלומר מזריקים לשריר רנ״א היכול לשמש כרנ״א שליח ומקודד ליצירת חלבון הSpike של הנגיף (החלבון החיצוני הנקשר לרצפטור התאי). אולם אני מעריך שעד שאחד מהחיסונים בפיתוח יעבור את הניסויים הקליניים בהצלחה נצטרך להמתין מעל לשנה.” מדגיש קובילר ומסביר:

“חיסון פסיבי (מתן נוגדנים)– ניתן לחלק את הניסיונות הללו לשנים: ניסיונות לתת פלסמה מחולים שהבריאו וניסיון לפתח נוגדנים מנטרלים מונוקלונלים כנגד הנגיף.

ניסיונות לתת פלסמה מחולים שהבריאו נראים עד כה (לפי פרסומים ראשוניים על כמות חולים קטנה) כניסיונות המוצלחים ביותר והביאו להחלמה במרבית המקרים. אולם תהליך זה ככל הנראה אינו ניתן ליישום בקצב הגדילה של כמות החולים כרגע.

האופציה השנייה של יצירת נוגדנים מונוקלונלים המנטרלים את הנגיף. מספר רב של מעבדות וחברות בארץ ובעולם עסוקות באפיון נוגדנים כאלה ויש לקוות שניתן יהיה לעבור לטיפולים ניסיוניים בקרוב.

טיפול אנטי-ויראלי- כרגע יש מספר ניסיונות להשתמש בתרופות מאושרות לשימוש שידועות ככאלה שיש להן פעילות אנטי-ויראלית כטיפול נגד נגיף הקורונה. הניסיונות הללו מתרחשים גם במעבדה על תרביות תאים ועל מודלים בחיה של ההדבקה וגם ישירות על חולי קורונה.

במרבית המקרים התוצאות הקליניות עדיין לא חד משמעיות אך יש להניח שאחד מהטיפולים הללו יאושר לשימוש בקרוב. בנוסף יש מאמצים לסרוק ספריות של חומרים שיכולים לשמש כחומרים אנטי-ויראלים בתרבית.

בנוסף, נעשה מאמץ חישובי אדיר בארץ ובעולם למצוא תרופות אפשריות על ידי התאמה מבנית (במחשב in silico).

טיפול לדיכוי מערכת החיסון– למרות שזה נשמע בעייתי לדכא את מערכת חיסון בזמן הדבקה ויראלית, הרבה עדויות מצטברות על כך שהנזק העיקרי הוא כתוצאה מתגובת יתר של מערכת החיסון. לפיכך יש מספר ניסיונות לטפל במדכאי חיסון בשלב במאוחר של המחלה. רוב הניסויים הללו נעשים ישירות בקליניקה, ועד כמה שאני יודע אין פיתוח של מדכאי חיסון יחודיים להדבקה בנגיף זה.”

 

מה אנו יודעים היום על נגיף הקורונה קוביד 19 מבחינה וירולוגית ביחס ליכולת ההדבקה החריגה של הנגיף ?  

“באופן עקרוני אני לא חושב שיש משהו חריג בנגיף הנוכחי לעומת נגיפים אחרים, רק במהירות התפשטותו הגלובלית כתוצאה מתנועת אנשים מואצת ומחוסר חסינות בכלל האוכלוסייה.

הנגיף מדביק בצורה הדומה לנגיפים אחרים הגורמים להדבקה של מערכת הנשימה העליונה (URTI) אולם גורם בחלק קטן מהמקרים (20%) להדבקה של מערכת הנשימה התחתונה שגורמת לעיקר התחלואה והתמותה מנגיף זה.

אחד המאפיינים המייחדים את נגיף הקורונה הזה לעומת נגיף הSARS המקורי הוא אתר חיתוך בחלבון הSpike שלמרות שתפקודו עדיין לא ברור, יש סבירות שהוא משפיע על התפשטות הנגיף בתוך הגוף (כפי שניתן להעריך מנגיפים אחרים במשפחה זו).” מבאר קובילר.

 

כמומחה בתחום האימונולוגיה והוירולוגיה, מה הם שלושת הנושאים החשובים ביותר שכדאי לדעת לגבי נגיף הקורונה ויחסי הגומלין שלו עם בני אדם

קובילר מדגיש כי “קודם כל חשוב לדבר על כמות הנגיף המדביקה (Viral load). כדי להדבק בצורה סימפטומטית ככל הנראה צריך כמות יחסית גבוהה של נגיף, כלומר צריך מקור הדבקה משמעותי כמו קרבה רצינית לחולה, מגע ממשטח בזמן מאוד קצר לאחר זיהומו וקרבה לריריות אחרי המגע.

שאר הדרכים כנראה מדביקות הרבה פחות. בנוסף סביר להניח שככל שכמות הנגיף המדביק עולה הסיכוי לפתח מחלה קשה עולה. זה נכון לגבי ניסויים בבעלי חיים כמעט בכל הנגיפים שאנחנו מכירים וכנראה גם בצוותים הרפואיים בסין (הלא ממוגנים) שגיל הנפטרים הממוצע היה נמוך מזה של האוכלוסייה הכללית.

הנושא השני הוא ההדבקה שיכולה להתרחש ללא סימפטומים (או לפני הופעתם או מנשא שלא יפתח את המחלה). בצורה מפתיעה הנגיף נמצא בחולים א-סימפטומטים בכמות זהה או אפילו גבוהה יותר מחולים סימפטומטים. לפיכך קשה לעקוב אחרי נשאים המסוגלים להדביק וקשה לבודד אותם. מאמרים חדשים מעריכים שכמות החולים הא-סימפטומטים גבוהה ממה שהוערך תחילה ולכן המגיפה מתפשטת.

הנושא השלישי הוא שחשוב לזכור שרובם הגדול של החולים יבריאו, המחלה אינה דומה לאבולה או MERS-Cov שבהם היו מעל 30% תמותה.

הערכות לגבי הנגיף החדש מדברות על תמותה שבין 0.5 ל5 אחוז מהחולים שמפתחים סימפטומים. למרות שאלה אחוזי תמותה גבוהים (באוכלוסייה המבוגרת אף גבוהים יותר) הם אינם מאפשרים לתת טיפולים ניסיוניים ללא הצדקה ממשית. לעומת זאת, בחולים שהחלו בתהליך הנשמה, אחוזי התמותה נעים בין 60 ל90 אחוז. בשלב זה ניתן לתת כמעט כל טיפול אפשרי כטיפול חמלה.”

 

מדוע גופם של מבוגרים מתפקד פחות טוב כנגד הנגיף

“אנחנו לא באמת יודעים למה מבוגרים יותר רגישים לנגיף (אך זה נכון ברוב המחלות הוויראליות), יותר מוזר ולא ברור הוא למה יש כל כך מעט הדבקה סימפטומטית ותמותה בילדים קטנים (נדיר להדבקות ויראליות).” משיב קובילר ומוסיף “התאוריה הטובה ביותר כרגע היא שעיקר הסימפטומים (ובעיקר הקשים) נובעים מעודף פעילות של מערכת החיסון (שאינה מגיבה טוב בילדים). באוכלוסייה המאוד מבוגרת התמותה ככל הנראה נובעת ממערכת נשימה עם רזרבות מעטות ומהצטברות של מחלות רקע. ”

 

אילו אמצעים נוספים ראוי לנקוט בכל היבט שהוא על מנת להתמודד טוב יותר עם המגיפה בישראל ובעולם ?  

ד”ר קובילר מסייג שמדובר בשאלה המתאימה לאפידמיולוגים וכלכלנים אך משיב כי “אין ספק שבעשרות שנים האחרונות ירדה ההשקעה במחקר של מחלות זיהומיות, מתוך הנחה שמחלות זיהומיות כבר אינן מהוות בעיה בעולם המערבי.

בארץ לדוגמא קיימת רק מעבדה אחת (ברמת הגנה BSL3) שניתן לעבוד בה עם פתוגנים מסוכנים כדוגמת נגיף ה SARS-CoV-2.

כמות הוירולוגים באוניברסיטאות המחקר בארץ נמוכה מאוד ואין אף חוקר בארץ שחוקר באופן קבוע את נגיפי הקורונה.

על מנת לשפר את המצב הזה יש להשקיע תקציבים ארוכי טווח במחקר מסוג זה ולהכשיר ולממן עוד וירולוגים. זה לא יעזור במגיפה הנוכחית אבל עשוי להכין אותנו טוב יותר למגיפה הבאה.”