ממצאי מחקר חדש מצביעים על קשר בין משך הטיפול של ילדים במוסדות מיוחדים לבין אורך הטלומרים המבטאים תחלואה ומוות.
ממצאי מחקרים קודמים העלו כי לחץ פסיכולוגי ומצוקה בקרב בוגרים קשורים לקיומם של טלומרים מקוצרים. טלומרים הם רכיבים באיזורי הקצה של הכרומוזומים. הם מורכבים ממספר רצפי דנ"א וממלאים תפקיד חשוב בתהליך הכפלת התאים. התקצרות הטלומרים ידועה כגורם המאותת לתא על נזק ל DNA המביא להפסקת הכפלת התאים, התנוונות ומוות תאי – אפופטיזה וכגורם הקשור להזדקנות מואצת. ממצאי המחקר הנוכחי שופך אור על השאלה האם אורך הטלומר בילדים קשור לחוויות וטיפול ממושך במוסדות בגיל צעיר.
המחקר שביקש לבחון את מהות הקשר בין אורך הטלומרים והזדקנות תאית מואצת לבין מצוקה חברתית בגיל צעיר, בוססו על מחקר שנערך בבוקרשט בירת רומניה. ברומניה, אשר סבלה מעוני קשה בעבר, הותירו הורים רבים, ילדים נטושים רבים. המחקר בחן את ההשפעה של הטיפול בילדים במשפחות אומנה לעומת הטיפול במוסדות טיפול לילדים.
ממצאי המחקר שפורסמו בכתב העת Molecular Psychiatry מעלים כי נמצא קשר מתאמי שלילי בין השכפול התאי המתבטא באורכם של הטלומרים בקרב ילדים, לבין משך הזמן שהילדים היו במוסדות טיפוליים. כלומר ככל שילד מבלה יותר זמן בטיפול מוסדי, כך גדל הסיכון שלו לסבול מטלומרים מקוצרים, שקשורים לבעיות בריאותיות בעתיד ונזקי הזדקנות מואצת.
בפרט- כאשר בחנו החוקרים את הסיכון של בנים לעומת בנות להתקצרות הטלומרים מצאו החוקרים כי משך הזמן שילדות (בנות) בילו במוסדות טיפוליים, בנקודת הזמן של התחלת המחקר, ניבא באופן מובהק את הסיכון להתקצרות הטלומרים בעוד שאצל ילדים – בנים, אחוז הטיפול המוסדי (בשונה מטיפול במשפחה אומנת כאמור) בגיל 54 חודשים הוא היה המנבא הטוב ביותר להתקצרותם של הטלומרים.
החוקרים מדגישים כי זהו המחקר הראשון המצביע על הקשר בין אורך הטלומר לבין טיפול מוסדי, מחקר שמוכיח קיומו של קשר בין מצוקה בגיל צעיר ואורך הטלומרים בילדים, באופן שתורם לממצאים המחקריים המצביעים על הקשר בין אורכם של הטלומרים לבין מצוקות וקשיים בגיל צעיר.
